ד"מ 10560-01-16 בת אל מזרחי נ' עו"ד חנה אפרת קומט

ביום 2/8/16 התקיים דיון בו נשמעו עדויות הצדדים בהליך זה ולהלן פסק הדין.

התובעת טענה בכתב התביעה, כי לא שולם לה שכר בסך 179 ₪ וכן דמי נסיעות בגין יום עבודה אחד, בתאריך 23/6/15, בו עבדה אצל הנתבעת, המנהלת משרד עורכי דין.

בכתב ההגנה, הנתבעת כפרה בתביעה וטענה, כי בתקופה הסמוכה לתאריך הנטען חיפשה מחליפה למזכירה שעמדה לצאת לחופשת לידה. התובעת, כמו גם אנשים אחרים, התעניינה במשרה. משלא היה לתובעת ניסיון קודם ביקשה בעצמה להתרשם מהעבודה. לפיכך, שהתה התובעת שעות ספורות במשרד לצדה של המזכירה לצורך התרשמות כאמור, ולאחריה הודיעה כי היא אינה מעוניינת במשרה. לטענת הנתבעת, בנסיבות אלה, אין לתובעת כל זכאות לשכר עבודה.

לאחר שעיינתי במסמכים בתיק ובהתאם להתרשמותי מעדויות הצדדים נחה דעתי, כי דין התביעה להידחות.

לא שוכנעתי כלל, כי הנתבעת היא אשר דרשה מהתובעת להגיע להתלמדות או ל"יום ניסיון", כלשונה של התובעת. אכן, הנתבעת אינה מכחישה בכתב ההגנה, כי התובעת שהתה פרק זמן מסוים במשרד, ואף ציינה, כי אינה זוכרת, האם היה מדובר רק ביום הריאיון או ביום אחר (סעיף 5 לכתב ההגנה). ואולם בכך אין די.

לטעמי, חשיבות מרכזית לשאלה, האם היוזמה לשהותה של התובעת במשרד הייתה של התובעת או של הנתבעת. עדות התובעת לפיה הנתבעת היא שדרשה ממנה להגיע ליום ניסיון (עמ' 2 ש' 33) אינה מקובלת עליי שכן היא אינה מתיישבת עם פרטים נוספים בגרסת התובעת, מה גם שבגרסה זו קיימות סתירות, ועל כל אלה אעמוד להלן.