ד"ט 18991-01-15

לפנינו בקשת הנתבעת, כפיר מעליות תעשיות (1996) בע"מ (להלן - המבקשת), לדחייה על הסף של תביעה שהוגשה נגדה על ידי הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניה בישראל (להלן - המשיבה או הקרן) לפי סעיף 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 (להלן - התקנות) מחמת חוסר סמכות עניינית, ולחלופין להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט המוסמך, בהתאם לתקנות ולסעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984.

1. ואלה עיקר נימוקי הבקשה בכתב ובעל פה –

   1. סמכותו של בית הדין האזורי לעבודה הוגדרה בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969 (להלן - חוק בית הדין לעבודה). נפסק כי בתי הדין לעבודה הינם ערכאה מיוחדת בעלת סמכויות ייחודיות אשר יש ליתן פירוש מצמצם להוראות החוק המתייחסות לסמכותם.

      1. הקרן בענייננו, אשר אינה עובד או מעביד, אינה ארגון עובדים או מעסיקים ובעיקר אינה קופת גמל, איננה נכללת בהגדרת הצדדים הרשאים והכשירים לתבוע בבית הדין לעבודה, ואין לה כל לגיטימציה.

      2. מעבר לכך, לא קיימת לקרן כל עילת תביעה הכשירה להתברר בבית הדין לעבודה, שהרי עילה שכזו נובעת לפי חוק בית הדין לעבודה מקיומם של יחסי עובד - מעסיק, מחברות בקופת גמל, מעילות נזיקיות מוגדרות או מנושאים הקשורים בחברות בארגון מעסיקים, בלבד. לפיכך, נעדר בית הדין סמכות לדון בתובענה.

      3. חוק בית הדין לעבודה מפנה להגדרת קופת גמל בחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 (להלן - חוק הגנת השכר), המפנה להגדרה הקבועה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה (להלן - הפקודה) (אשר לימים אינו עוסק עוד בהגדרות ולכן ההפניה היא למעשה לסעיף 1 לפקודה), המפנה בתורה להגדרה הקבועה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה-2005 (להלן - חוק הפיקוח). האחרון קובע כי - כדי שהקרן תוכר כקרן השתלמות עליה להיות מיועדת לתשלום דמי השתלמות לעובדים, לעצמאים, לחברי קיבוץ, לחברי מושב שיתופי או למוטבים שלהם; ולחלופין, כדי שהקרן תוכר כקופת גמל - נדרשת הגשת בקשה לאישור הקרן כקופת גמל, על ידי החברה המנהלת לפי הוראות סעיף 14 לחוק הפיקוח. לגישת המבקשת, הדברים כלל אינם רלוונטיים למשיבה, שאיננה פועלת בהיתר כקופת גמל, ואיננה מהווה קרן השתלמות. יש לזכור כי ההגדרה בחוק היא קופה המיועדת לתשלום דמי השתלמות לעובדים, תנאי אשר אינו מתקיים בענייננו, בניגוד להכרעות עבר שניתנו על ידי בתי הדין.

      4. תובענה זו הינה לקבלת דמי טיפול, וכך סווגה. לפיכך, על פי תקנון ההסכמים הקיבוציים, המהווה דבר חקיקה, מי שרשאי לתבוע דמי טיפול הוא מעביד שחל עליו צו ההרחבה, מפעלו עוסק בענף רלוונטי ואשר שילם דמי טיפול לארגון מעסיקים שהוא צד להסכם הקיבוצי. בענייננו, לא מדובר בארגון מעסיקים או בצד להסכם הקיבוצי, אלא בעמותה שהוקמה על ידי הצדדים להסכם הקיבוצי הכללי בענף הבניה, התשתיות, צמ"ה, עבודות ציבוריות ושיפוצים מיום 29.6.15 בין התאחדות בוני הארץ לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: ההסכם הקיבוצי) במטרה לעודד עובדי בניין מבחינה מקצועית, ולשפר את תדמית הענף על ידי פעולות הסברה, פרסום והשתלמויות מקצועיות. לא מדובר בקרן שבה קיימים חשבונות חסכון אישיים.

      5. לפיכך אף לא יהיה זה נכון לקבוע כי יש לפרש את הגדרות החוק באופן רחב, המאפשר גביה גבוהה יותר מהמותר בחוק (0.5%). כמו כן, ממילא קיים בהסכם הקיבוצי ובצו ההרחבה סעיף נפרד העוסק בקרן השתלמות ולא יהיה זה סביר לקבוע כי הצו מחייב עריכת שתי קרנות השתלמות.

2. ואלה עיקר נימוקי התגובה –