ד. ואח' נ' ש.

הצדדים וההליכים הקודמים:

1. המשיבים, בני זוג לשעבר, אשר נחתם ביניהם הסכם גירושין ביום 23.10.2002.

2. על פי הוראות הסכם הגירושין התחייב משיב 2 לשלם למשיבה 1 סך של 1,000 דולר לחודש וכן לשאת במחצית תשלומי המשכנתא, הארנונה והגינון. עבור מזונות ילדי בני הזוג, אשר היו באותה עת בני 18 ו-8 שנים, התחייב משיב 2 לשלם 1,000 דולר לחודש למשך 12 שנים מיום חתימת ההסכם. להבטחת התחייבויותיו על פי ההסכם, הוסכם כי יוצא כנגד משיב 2 צו עיכוב יציאה מן הארץ. כן הוסכם כי צו עיכוב היציאה מן הארץ יבוטל אם משיב 2 יעמיד 3 ערבים טובים ויפקיד סך של 12,000 דולר בידי משיבה 1.

3. ביום 1.1.2003 הגישו המשיבים בקשה מוסכמת לביטול עיכוב היציאה מן הארץ על מנת לאפשר למשיב 2 לצאת מן הארץ לתקופה שמיום 31.12.2002 ועד ליום 15.2.2003. נכתב בבקשה כי בין המשיבים הוסכם שדי יהיה בערבות שני המערערים לשם ביטול עיכוב היציאה מן הארץ. לבקשה צורפו תצהירי ערבות המערערים, שאושרו ונחתמו ביום 1.1.2003 בפני סגנית המזכיר הראשי של בית המשפט השלום.

4. על סמך בקשת המשיבים, הורה כב' הרשם כי עיכוב היציאה מן הארץ יבוטל ויחודש ביום 16.2.2003.

משיב 2 יצא מן הארץ ושב ביום 4.12.2003, יצא שוב ביום 12.2.2003 ושב ביום 19.2.2003 ויצא שוב ביום 7.3.2003 ומאז לא שב.

5. משיבה 1 הגישה ביום 4.4.2006 תביעה כנגד המערערים למימוש ערבותם. בכתב התביעה נכתב כי על סמך ערבות המערערים בוטל צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד משיב 2, אשר יצא מן הארץ ולא שב. לכתב התביעה צורפו תצהירי המערערים. המערערים לא הגישו כתב הגנה וניתן פסק דין בהיעדר הגנה.

6. ביום 30.6.2009 הגישו המערערים בקשה להארכת מועד לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר כתב הגנה ובקשה לביטולו.

7. ביום 17.1.2010 דחה כב' הרשם זיתוני (כתוארו אז) את בקשת המערערים.