גרמאי אריתריאה(עציר ה ) נ' משרד הפנים

פסק דין

1.העותרת הסתננה לישראל ביום 10.7.09.

לעותרת נערכו מספר ראיונות. בסופו של תהליך, נקבע על ידי המשיב כי העותרת היא נתינה אתיופית ולא אריתראית כפי שהיא טענה. כנגד החלטה זו הוגשה העתירה הנדונה.

2.החלטתו של המשיב כוללת שני רכיבים: רכיב פוזיטיבי, הקובע שהעותרת היא נתינה אתיופית, ורכיב נגטיבי הקובע שהיא איננה אריתראית.

אקדים ואומר כי קביעתו הפוזיטיבית של המשיב אינה נסמכת על דבר, למעט מבטאה של העותרת. יצוין כי הראיונות שנערכו לעותרת היו הן בשפה האמהרית הנהוגה באתיופיה והן בשפה הטיגרינית, הנהוגה באריתראה. לטענת המשיב, מבטאה של העותרת בשפה הטיגרינית מלמד על נתינותה האתיופית.

לא די במבטא כדי לקבוע נתינות.

כפי שהמשיב אינו מסתפק בעניינים אחרים בידיעת השפה הטיגרינית כדי לפסוק שהטוען הוא אריתראי, לא ניתן לקבוע על סמך מבטא בשפה הטיגרינית שהעותרת היא אתיופית.

מכיוון שכך, העתירה ככל שהיא תוקפת את הרכיב הפוזיטיבי שבהחלטה, לפיו העותרת היא נתינה אתיופית, מתקבלת בזה מאחר וקביעתו של המשיב שהעותרת היא נתינה אתיופית אינה עומדת במבחן הסבירות.

3.באשר לקביעה הנגטיבית, לפיה העותרת איננה אריתראית, הרי שכאן דין העתירה להידחות.

בראיונות הרבים שנערכו לעותרת, מסרה העותרת גרסאות שונות באשר לעניינים שונים. העותרת מסרה תשובות שונות במועדים שונים באשר לגילאי ארבעת אחיה, אמה, בן זוגה, שם בית הספר בו למדה ומצבה המשפחתי.

העותרת לא הכירה את ששת המחוזות באריתראה, לא ידעה תאריכים חשובים בהיסטוריה של אריתריאה, כגון תאריך עצמאותה של המדינה ויום הזיכרון וכן לא הכירה את העיתון היומי היוצא באריתראה.

לאור האמור, אני סבור שהעותרת לא הצליחה להראות שהיא אריתראית וקביעתו של המשיב בעניין זה היא סבירה.

4.בעע"ם 4566/11 ובעע"ם 7405/11 קבע בית המשפט העליון כי המשיב רשאי להוציא צו הרחקה למדינה המוכנה לקלוט את הטוען שהוא אריתראי, ובלבד שאותה מדינה תאשר שלא צפויה לאותו אדם סכנה באותה מדינה. מפרוטוקול הדיון אשר נערך בבית המשפט העליון עולה כי נציגת המדינה הצהירה כי הוכחת הנתינות היא לא העיקר, וכי העיקר הוא לבדוק אם קיימת מדינה אחרת המוכנה לקלוט את האדם המבקש להישאר בישראל.

ואכן, בית המשפט העליון פסק כי משינתן אישור של אותה מדינה שלא צפוי כל רע למי שיורחק אליה, תינתן לאותו אדם הודעה מראש של 30 יום על הכוונה להרחיקו לאותה מדינה, ואזי הוא יהיה רשאי לפנות לבית המשפט המוסמך בטענה כי קיימת מניעה להרחקתו לאותה מדינה.

5.הפועל היוצא מן האמור לעיל הוא שהעתירה, ככל שהיא נוגעת לרכיב הפוזיטיבי שבהחלטה – מתקבלת והיא נדחית באשר לרכיב הנגטיבי.

היה ורצון המדינה יהיה להרחיק את העותרת לאתיופיה, עליה לנהוג כמצוות בית המשפט העליון ולהמציא לב"כ העותר 30 יום קודם לביצוע ההרחקה אישור רשמי מאתיופיה שלעותרת לא יאונה כל רע באתיופיה.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: