גרליץ ואח' נ' קימחי ואח'

החלטה

בפני בקשת התובעים לפטרם מתשלום אגרה (להלן: "הבקשה"). עסקינן בתביעה על סך נומינלי של 1,700,881 ₪ שהוגשה כנגד הנתבעים, בגין כספים שמסרו, לפי הנטען, לנתבע 1 עבור עסקת רכש נדל"ן בחו"ל.

ניתנה למבקשים ארכה לתמוך בקשתם בתצהירים מטעם שניהם (חלף תצהיר מטעם אחד מהם בלבד) כמו גם להשלים אסמכתאות שנעדרו מן הבקשה המקורית, באופן שעל פניו העלה תמיהה.

ביום 22.1.12 הוגשו תצהירים מטעם שני המבקשים וצורפו להן מספר אסמכתאות, שבעניינן אדרש בהמשך. הבקשה הועברה לתגובת הנתבעים והמדינה. בעוד שהמדינה ביכרה שלא להביע עמדה עניינית בבקשה והסתפקה בהודעה לאקונית מטעמה, מתנגדים הנתבעים לבקשה, הן בהיות התובענה, לשיטתם משוללת עילה והן נוכח התנועות הכספיות המשמעותיות שגילה עיון בתדפיסי חשבון הבנק של המבקשים.

עיינתי בכלל כתבי הטענות, על צרופותיהם, ושוכנעתי כי אין לקבל את הבקשה במלואה. ראשית, דומני שיש ממש בטענת הנתבעים ולפיה סיפור המעשה שמגולל כתב התביעה מקשה לקבוע, כי סיכויי התביעה כנגד נתבע 2 (במובחן מנתבע 1), גבוהים הם. זאת, במיוחד בהתחשב בכך שסיפור המעשה המגולל בו אף איננו קושר, לכאורה ובהכרח, את נתבע 2 (לו מיוחסת בכתב התביעה תרמית), לשרשרת המעשים הקונקרטיים המיוחסים לנתבע 1 (לרבות להסכמי רכישת הנכס בחו"ל) ואשר בגינם, ולפי הנטען, נתבעת השבת הכספים.

אולם גם מבלי להידרש לשאלה האם אמנם משוללת התובענה (ולו לעניינו של נתבע 2) עילה, נוכח עיון בכתב התביעה, הרי שנימוקי הנתבעים לעניין יכולתם הכלכלית של המבקשים מקובלים עליי.

רק בעקבות החלטתי מיום 1.1.12 מצאו לנכון המבקשים שניהם להגיש תצהירים - תוך שתצהיר אחד מתוקן ללא קבלת רשות, באופן שיסביר לכאורה את העובדה שבחשבון המבקשים (שאסמכתאות מפורטות בעניינו כלל לא צורפו לבקשה המקורית) מתנהלות תנועות בגובה עשרות אלפי ש"ח ונכון ליום 22.1.12 (עת הוגשו התצהירים המשלימים והאסמכתאות החדשות) מצוי היה ביתרת זכות העולה על 20,000 ש"ח. ברי, כי להתנהלות זו יש טעם לפגם, בלשון המעטה, במיוחד שעה שהמבקשים עותרים לקבלת שירות משפטי מן המדינה בתובענה, אשר מטבע הדברים תצריך תשומות זמן - שיפוטי ומינהלי - ניכרות.

באשר להבהרות המאוחרות ולפיהן עיקר הסכומים שהועברו בחשבון המבקשים הינם תוצר של פדיון פוליסות ביטוח חיים, הרי שבמיוחד נוכח התנהלות המבקשים, שקשה לראותה כתמת לב, לא מצאתי שיש בהן די. זאת בהתחשב בעיתוי העלאתן, ובכך שאמנם, כטענת הנתבעים, שעה שגם האסמכתאות החדשות שצורפו היו חלקיות והלכה למעשה, במיוחד נוכח הבאת ראיות לכאורה טיפין טיפין והתהיות שעוררה התנהלות המבקשים, לא ניתן לקבוע, כמתבקש מהוראות תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז - 2007, כי אין ביכולתם של המבקשים לשלם את האגרה. לכך אף יש להוסיף, כי המבקשים מיוצגים באופן פרטי על ידי משרד עורכי-דין ולא הבהירו בכל דרך כיצד ידם משגת לעשות כן [עובדה שיש בה כדי להצטרף ליתר הנימוקים לעיל ; בהקשר זה השוו, למשל: בשג"ץ 7997/05 דניאלי נ' פרקליטות המדינה (פורסם במאגרים המשפטיים ; 15.1.06)]. המבקשים גם עובדים באופן חלקי בלבד (והמבקש מוצא די פנאי על מנת להתנדב מדי אחר – צהריים) ולא מצאתי הצדקה באסמכתאות החלקיות שצורפו לכך שאינם יכולים ולו להשתכר כדי שכר המינימום במשק, באופן שיאפשר להם, לכל הפחות, לפרוע את האגרה לשיעורין. כל אלה מובילים למסקנה, שהבקשה שהובאה לפני, לרבות האסמכתאות והתצהירים המאוחרים ותשובת המבקשים, איננה משכנעת, שהמבקשים נעדרי יכולת לפרוע את האגרה.

הואיל והתובעים עצמם הביעו דעתם באשר לעמדת המדינה (המחייבת לשיטתם קבלה של הבקשה לפטור מתשלום האגרה), מצאתי לנכון להתייחס גם אני לעמדתה של המדינה. אמנם, לא בכל מקרה, כפי שקבעה פסיקת בית המשפט העליון (שחלקה אף צורף להודעת המדינה), על המדינה להביע עמדה קונקרטית, וזאת בעיקר בשים לב לתשומות הזמן שמצריכה תגובה לבקשה. יחד עם זאת, אין בכך כדי לקבוע את ההיפך (ודברים דומים אף נקבעו בהחלטה ברע"א 1550/05 שצירפה המדינה להודעתה, בה לא נקבע כי בכל מקרה יש לפטור את המדינה מהבעת עמדה). אחד הנימוקים המרכזיים שמצינו בהודעת המדינה (הדומה לנימוקים המופיעים לא פעם בהודעות המדינה בבקשות לפטור מאגרה) הוא כי למדינה אין מידע על יכולתם הכלכלית של המבקשים מעבר לאמור בבקשה. אינני מקבל טיעון זה כמוצא, הפוטר אינהרנטית את המדינה מפני הבעת עמדה עניינית (חלף קביעה לאקונית, כמוה הופיעה בהודעת המדינה). שכן גם לבית המשפט, הנדרש לבחון האם המבקשים מסוגלים לפרוע את האגרה אם לאו, אין כל מידע מעבר לזה המובא לפניו, ועדיין עליו להכריע בבקשה, לא על בסיס ידיעה אישית, כי אם על יסוד הכללים הקבועים בהוראות הדין – הן הוראות תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז -2007 (להלן: "תקנות האגרות") והן הכללים שנקבעו בהלכה הפסוקה, ואשר מבנים מסגרת – ראייתית ודיונית – לשם גיבוש עמדה והכרעה בבקשות מסוג זה. מכל מקום, גם בהתחשב בעומס המוטל על באי-כח המדינה, ניתן היה לצפות, במיוחד נוכח הנתונים, שהציגו התובעים, לצד התצהירים המתוקנים ונוכח סכום התובענה הניכר, כי בבקשה שלפני תביע המדינה עמדה קונקרטית באשר לשאלה האם יש לפטור את המבקשים מתשלום אגרה אם לאו.

אולם לגופו של עניין, שעה שהמדינה לא הביעה עמדה קונקרטית באשר לשאלה האם לפטור את המבקשים מתשלום האגרה אם לאו (בניגוד לטענת המבקשים לפיהם "ויתרה" המדינה על תשלום האגרה), לא מצאתי כל הצדקה להימנע מחובתו של בית המשפט לבחון האם אמנם ביכולתם של המבקשים לשלם את האגרה אם לאו. זאת במיוחד שעה שהדין מורנו, כי אפילו היתה המדינה מסכימה למתן פטור מתשלום האגרה, במובחן מהמקרה שלפנינו, לא היה בכך כדי לחייב את בית המשפט (השוו: תקנה 14(ו) לתקנות האגרות).

כאמור, ועל יסוד הנימוקים שפורטו לעיל, לא שוכנעתי, כי המבקשים נעדרי יכולת לשלם את האגרה, ולו, כטענת הנתבעים, לשיעורין. יחד עם זאת, אין חולק אמנם כי עסקינן בסכום אגרה גבוה במיוחד, ונכון אני להניח, כי המבקשים ניצבים בפני אילוצים כלכליים שונים ומצבם אינו מן המשופרים. בנסיבות אלה דומני שהאיזון הראוי בין זכות הגישה לערכאות של המבקשים ובין חובתם לשלם את האגרה הינו לחייבם לשלמו לשיעורין, ולפטרם מתשלום חלק מן האגרה בלבד.

כפועל יוצא מכלל האמור לעיל, ניתן בזה למבקשים פטור מתשלום עשרים וחמישה אחוזים מכל אחד משיעורי האגרה שיש לשלם בגין תביעה זו. המבקשים יפרעו את יתרת האגרה (שבעים וחמישה אחוזים מכל שיעור שיש לשלם), בשמונה תשלומים שווים ורציפים, הראשון שבהם ישולם עד ה- 15.3.12. היה ולא יפרע איזה מן התשלומים, תועמד התובענה למחיקה מחמת אי תשלום אגרה.

למען הסר ספק, כבר עתה מובהר בזה, כי אין בפרישת סכום האגרה לשיעורין כדי לשנות את מועד הגשת כתב ההגנה.

תואיל המזכירות להמציא החלטתי לצדדים וכן למדינה, באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי).

ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"ב, 22 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: