גרינפלד נ' יוסף

פסק דין

תביעה אשר ראשיתה בשטרות מסוג שיקים אשר הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל במסגרת תיק (להלן: "תיק ההוצל"פ") ואשר הועברה לדיון בפני בית המשפט לאחר שהוגשה התנגדות לביצוע השטרות.

1.אפתח ואציין כי במסגרת ההתנגדות טען הנתבע , כי הוא עוסק במכירה ותיקון של מכונות צילום ופקסים. במסגרת עבודתו, בסוף שנת 2004 , חבה לו קבוצת ביגפון בניהול אבי כהן סך 3,510 ₪. בינו לבין אבי כהן הוסכם כי אבי כהן יבצע עבור עסק הנתבע פרסומים בתמורה לסך 5,700 ₪ אשר מתוכו יקוזז סכום החוב. הואיל ומר אבי כהן הודיע לנתבע כי אינו יכול לבצע קיזוז בפועל מטעמי הנהלת חשבונות, הוסכם בין הצדדים כי הנתבע ישלם לאבי כהן עבור הפרסום בשלושה שיקים ע"ס 1,900 ₪ כל אחד אשר הראשון בהם ליום 3/2/05 – הם השיקים נשוא התביעה (לעיל ולהלן :"השיקים") ומנגד יעביר אבי כהן לנתבע תשלום בסך 3,500 ₪ בגין החוב האמור. לטענת הנתבע, הואיל והתשלום בגין החוב לא הועבר אליו , הוא ביטל מנגד את השיקים אשר משך לאבי כהן. לטענת הנתבע במועד המאוחר לכך, הוסכם עוד כי הוא יספק לאבי כהן מכונת צילום וזה ישיב לו את השיקים ויעביר לו את ההפרש ואולם, לא עשה כן . בנוסף, לטענת הנתבע, מר אבי כהן טען בפניו כי אינו מוצא את השיקים ומשכך, משך לו שיקים אחרים תחתם ואולם, אלו חוללו. לטענת הנתבע, בנסיבות אלו, לא זו בלבד שאינו חייב למר אבי כהן את תמורת השיקים אלא שזה נותר חייב לו סך 2,354 ₪ בגין מוצרים אשר סיפק לו.

במסגרת עדותו הוסיף והנתבע וטען כי האוחז בשיקים – הוא התובע בתביעה בפני - הינו שותף של אבי כהן ומשכך, אינו אוחז בשיקים כאוחז כשורה ואינו זכאי לפירעונם.

לאור האמור – לטענת הנתבע, יש לקבל את התנגדותו לביצוע השיקים לגופה ולדחות את התביעה.

2. ביום 10/9/12 התקיים דיון בהתנגדות במסגרתו נחקר הנתבע בהקשר לתצהירו וניתנה לו רשות להתגונן בתביעה. לאור סכום התביעה קבעתי כי התביעה תידון בסדר דין מהיר ומשכך, הוריתי לצדדים להגיש כתבי טענות המותאמים לסדר דין מהיר וכן, תצהירי עדות ראשית סימולטנית 30 יום לפני המועד אשר נקבע לשמיעת הראיות.

3.התובע הגיש כתב טענות כאמור באיחור ורק לאחר שהנתבע עתר לסעד של סילוק התביעה על הסף מפאת מחדלו . אציין כי במסגרת החלטתי מיום 31/1/13,קבעתי כי אתן דעתי להתנהלות התובע בסיום ההליך.

לאמור יש להוסיף ולציין כי הנתבע מצידו לא הגיש תצהירי עדות ראשית וזאת, על אף שבהתאם להחלטתי מיום 10/9/12, היה על הצדדים להגיש את תצהיריהם סימולטנית. בנוסף, לא עתר הנתבע כלל לדחיית המועד להגשת התצהיר מטעמו ורק במועד הדיון הקבוע להוכחות, הודיע כי הוא מסתמך על התצהירים אשר הוגשו בתמיכה להתנגדות ובתמיכה לבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות והתובע לא התנגד לכך.

4.ביום 14/3/13, התקיים בפני דיון הוכחות במסגרתו נחקרו התובע והנתבע ולאחריו סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.

5. לאחר שבחנתי הטענות , הראיות והדין , הנני מוצאת כי דין ההתנגדות להידחות לגופה ודין התביעה להתקבל. להלן יפורטו טעמי.

6.אפתח ואציין כי במסגרת סיכומיו טען הנתבע כי התביעה אינה תביעה שטרית וזאת, הואיל והתובע הגיש כתב טענות במסגרתו פירט טענות הנוגעות לעסקת היסוד. אין בידי לקבל טענתו זו של הנתבע . כך, התובע אמנם הגיש כתב טענות וזאת, לאור הוראתי כפי שפורטה לעיל אשר במסגרתה נקבע כי הצדדים יתאימו כתבי הטענות מטעמם לתביעה בסדר דין מהיר ואולם, עיון בכתב הטענות מעלה כי העילה המפורטת במסגרתו הינה עילה שטרית, באשר התובע מבסס תביעתו על השיקים אשר נמסרו לו ואולם, מפרט באילו נסיבות נמסרו לו השיקים כאמור. פירוט כאמור נדרש לאור טענת הנתבע ולפיה התובע אינו אוחז כשורה בשיקים ואולם, אין בפירוט כאמור בכדי לשנות את מהותה של התביעה ו/או להעביר הנטלים מקום בו הם מוטלים על הנתבע- כפי שהמצב בפני , בהינתן שמדובר בעילה שטרית.

לענין זה ראה קביעתו של בית המשפט העליון, מפי כבוד השופט דנציגר, בע"מ 2126/09 פלוני נ' פלונית (03.09.2009)- במסגרתו נקבע כי מקום בו התובע מפרט כי השטרות ניתנו בעבור עסקה פלונית, אין בכך בכדי לשנות את עילת תביעתו ואולם, בכך הוא מקל על הנתבע אשר כל שעליו לעשות הוא להוכיח כי במסגרת אותה עסקה נפגמה התמורה או שלא היתה קיימת מלכתחילה .

לא למותר להוסיף ולציין כי , העדויות בפני נשמעו כך, שהנתבע נשמע ראשונה ואילו התובע לאחריו וזאת , בשים לב לעילת התביעה אשר יש בה בכדי להפוך את הנטלים המוטלים על הצדדים ומשהנתבע כלל לא מלין , בזמן אמת, על סדר שמיעת הראיות כאמור.

לאור האמור , הנני קובעת כי אין בהגשת התביעה המותאמת לסדר דין מהיר בנסיבות המפורטות, בכדי לשנות מהותה של התביעה שהיא תביעה בעילה שטרית וכפועל יוצא מכך, אין בהגשה כאמור בכדי לשנות את הנטלים המוטלים על הנתבע להוכחת טענותיו כנגד תביעה זו.

לגופם של דברים:

7.אפתח ואציין כי אין חולק בין הצדדים כי הצדדים אינם צדדים קרובים, באשר אין חולק כי הנתבע לא משך את השיקים לפקודת התובע וכן, אין חולק כי התובע לא קיבל את השיקים מאת הנתבע אלא מאת אדם שלישי אשר הוא הנמשך של השיקים - מר אבי כהן.

טענותיו של הנתבע הינן למעשה כי קיים כישלון תמורה מלא בעסקת היסוד דהיינו ביחסים בינו לבין נמשך השיקים מר אבי כהן ומשכך קיימת לו הגנה כנגד אחיזתו של התובע בשיקים.

בהקשר זה אציין כי גרסתו של הנתבע בכל הנוגע לכישלון תמורה נתמכה רק בעדותו אשר אינה נקייה מספקות – "לשון המעטה" ורב הנסתר בה על הגלוי באופן המטיל ספק באשר למהימנות הגרסה.

כך, הנתבע טען כי מר אבי כהן היה חייב לו כסף בגין מוצר אשר סיפק לו, על אף טענתו האמורה הרי שלטענתו, באופן תמוה- כשעשה עסקת פרסום עם אותו אבי כהן- תחת לקזז את החוב או לכל הפחות להמתין לפירעונו ואז לבצע תשלום – הוא משך לפקודתו את השיקים נשוא התובענה.

זאת ועוד, הנתבע אינו מצהיר כי עסקת הפרסום לא בוצעה בסיכומו של דבר אלא שטענתו הינה שמר אבי כהן לא השיב לו את החוב בסך 3,500 ₪ כפי שהתחייב. בנסיבות אלו, ממילא כישלון התמורה אינו קשור לשיקים עצמם – אשר בגינם לכאורה ניתנה תמורה אשר מצאה ביטויה בעסקת הפרסום- אלא בנוגע לחוב שהוא חיצוני לשיקים.