גרינבוים נ' שפריר ואח'

החלטה

התובעת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבע 1 – עו"ד במקצועו ונגד הנתבע 2 - משרד עורכי דין שבבעלותו של הנתבע 1, להשבת כספים שהועברו לידי הנתבע כתשלום למס רכישה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, ובסך כולל של 17,780 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.

עפ"י כתב התביעה ייצג הנתבע 1 (להלן: "הנתבע", "המבקש" או "המצהיר") את התובעת ובעלה לשעבר כקונים בעיסקת מכר של מקרקעין בזכרון יעקב הידועים כגוש 11287 חלקה 1.

במסגרת העיסקה שלח הנתבע לרשויות המס את הצהרת התובעת ובעלה לשעבר לגבי רכישת הזכויות. (העתק המש"ח – נספח א' לכתב התביעה).

בדיווח לעניין שומה עצמית למס רכישה, כפי שחושב ונרשם ע"י הנתבע, נכתב כי סך השומה העצמית מסתכם ב – 12,156 ₪.

התובעת ובעלה שלמו לפקודת הנתבע 2 סך של 12,167 ₪ בשיק של חברה שבבעלותם, אשר מועד פרעונו 22.8.08, וקיבלו לידיהם קבלה / חשבונית מס מאת הנתבע על גביה צויין: "פקדון לתשלום מס רכישה – בית גרינבוים (אורן)". (העתק השיק – נספח ג'). העתק קבלה / חשבונית מס – נספח ד').

השומה העצמית כפי שחושבה ע"י הנתבע בוטלה, ובמקומה הוצאה שומה אחרת. (הודעת מס רכישה – נספח ה').

לטענת התובעת, מתוך הודעה מס הרכישה (נספח ה') עולה כי נכון למועד תיקון השומה לא העביר הנתבע לרשויות המס את הכספים שקיבל עבור תשלום מס הרכישה.

באחת הפעמים רשמה פקידתו של הנתבע בכתב ידה: "תשלום מס רכישה בית אורן – לא מצאתי שובר חתום". (העתק הרישום – נספח ו').

התובעת טוענת כי הנתבע לא העביר את התשלום לרשויות המס, אך גם לא השיב לתובעת את הכספים ששולמו לו לצורך כך.

התובעת דורשת להשיב לה את סכום השיק שנועד לתשלום מס הרכישה עפ"י החישוב שצורף לכתב התביעה – נספח ז'.

בתצהיר התומך בבקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן טוען המבקש כי התביעה התיישנה שכן עילתה ב"עניינים שנעשו בחודש אוגוסט 2001" (התביעה הוגשה בחודש 11/08); כי אין יריבות בין התובעת לנתבעים, ככל שמדובר בתביעת השבה, שכן השיק נשוא התביעה שולם ע"י חב' מאי קשת שירותים פיננסיים בע"מ (החתומה כמושכת השיק – מחשבונה); כי ייצג את בני הזוג גרינבוים בתיקים רבים וטיפל בכל ענייניהם – כך שעומדת לו טענת קיזוז סכום השיק כנגד חובותיהם של התובעת ובעלה לשעבר כלפיו; וכי למיטב זכרונו, לאחר תשלום השיק ע"י החברה (נספח ג' לתביעה) ולאחר הוצאת הקבלה (נספח ד' לתביעה), הודיע לו מר גרינבוים שלא לשלם את מס הרכישה בגין עיסקת בית אורן, נטל ממשרדו של הנתבע את השובר לתשלום מס הרכישה, הודיע לנתבע כי ישלם את מס הרכישה בעצמו, וכי יש לזקוף את סכום השיק על חשבון חוב משפ' גרינבוים לנתבעים.

טענה אחרונה זו סוייגה ע"י המצהיר בכך שהאירועים נשוא התובענה ארעו לפני שנים רבות, ועל כן הוא מסייג אותה בכך שהדברים נאמרים למיטב זכרונו.

במהלך הדיון אמר הנתבע כי אין ברשותו אסמכתא לגבי תשלום מס הרכישה.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי השיק נשוא התביעה לא הוחזר לתובעת ו/או לבעלה לשעבר, וכמו כן אין מחלוקת כי הנתבע לא העביר את השיק לרשויות המס בגין תשלום מס הרכישה.

בחקירתו הנגדית חזר המבקש וטען: "כפי שכתבתי בתצהיר כנראה הסכום לא שולם על ידי למס רכישה עפ"י הוראה מגיל גרינבוים.. לא שילמתי סך 12,156 ₪ עפ"י הוראה של גיל". ובהמשך: "גיל הביא את השיק של חב' מי קשת שירותים פיננסיים ולכן הוא גם זה שיכול לבטל את ההוראה המקורית להעביר את זה למס רכישה.. גיל גרינבוים הורה לי להעביר את הכספים על חשבון חובו.. החוב היה כלפי, לא הוצאתי קבלה נוספת".

ב"כ התובעת טוענת כי דינה של טענת ההתיישנות להידחות מאחר שהמועד בו נודע לתובעת כי מס הרכישה לא שולם היה עת בוצע הליך של עיקול ותפיסת כלי הרכב בו נהגה – ביום 12.7.04.

עוד טוענת ב"כ התובעת כי טענות הקיזוז של הנתבע באשר לשכ"ט עו"ד המגיע לו בגין הליכים בהם ייצג את בעלה לשעבר של התובעת ו/או חברות שבשליטתו – אין בין כל אלו ובין התובעת – דבר וחצי דבר. (נספח ב' לתצהיר ההתחשבנות עליו חתם גיל גרינבוים), וכי שמה של התובעת כלל אינו מופיע בהתחשבנות זו).

טענה נוספת בפי ב"כ התובעת והיא כי לא הוצגה כל אסמכתא לכך שבעלה של התובעת אישר לנתבע לקזז את סכום השיק מחובותיו כלפיו בגין שכ"ט וכד'; מה גם שבמשך כל השנים שחלפו לא הגישו הנתבעים תביעה נגד התובעת בגין אי תשלום שכ"ט עו"ד.

נראה שאין לשלול לחלוטין את הגנתם של המבקשים, אם כי לכאורה היא נדמית דחוקה משהו עקב העובדה שגירסתו של המצהיר לפיה אישר בעלה לשעבר של התובעת את קיזוז השיק כנגד חובותיו לנתבעים בגין שכ"ט עו"ד – לא נתמכה בכל ראיה בכתב, וסוייגה ע"י הנתבע בתצהירו במלים: "למיטב זכרוני".