גרייצר נ' פרץ בוני הנגב (1993) בע"מ

1.מהו שיעור הפיצוי לו זכאי התובעת בגין ליקויי בנייה בדירה שרכש מהנתבעת? השאלה העיקרית היא האם למרות האמור בפרוטוקול המסירה והתיקונים שבוצעו במשך השנים בדירה, נותרה בה ליקויים מהותיים המצדיקים פיצוי בגין החלפת הריצוף ברוב שטח הבית.

רקע וטענות הצדדים

2. התובע רכשה מהנתבעת בהסכם מיום 2.5.2010 דירה בבניין ברחוב תשרי במודיעין. בטרם מסירת הדירה לתובע פנה הוא לנתבעת במכתבי תלונה וביום 17.5.12 , בטרם מסירת הדירה, נערכה עבורו חוות דעת של המהנדס רבינוביץ מטעם הדס ביקורת מבנים בע"מ.

ביום 28.5.12 נערך פרוטוקול מסירת הדירה עליו חתם התובע ומטעם הנתבעת חתם כנציג החברה אולג קוזלובסקי. ביום 6.6.12 נבדקה הדירה שנית על ידי המהנדס רבינוביץ שערך חוות דעת משלימה ובה פירט ליקויים שונים, המרכזיים בתחום עבודות הריצוף וחיפוי הקרמיקה. ביום 5.6.12 , על גבי טופס של הנתבעת שכותרתו "בחינה סופית" רשם מטעמה אולג:

"כל הליקויים ע"פ דו"ח מהנדס ביקורת מבנים טרם נבדקו. אנו מתחייבים לתקן את הכל ע"פ הנ"ל"

בתביעה נטען כי שתי חוות הדעת של רבינוביץ נערכו בטרם קיבל התובע חזקה בדירה והסכים לקבלה לאור התחייבות הנתבעת לתקן את כל הליקויים בהתאם לחוות הדעת. התובע מתאר פניות לנתבעת בשנת 2012 לאחר קבלת החזקה בהן מלין הוא על העבודות במרפסת הדירה ועל כך שיש קרמיקות פגומות ושבורות בכל הדירה ואין אריחים חלופיים.

בהמשך מתאר את התנהלות הנתבעת, אותה מכנה התובע כרשלנות רבתית, בכל הנוגע לביצוע התיקונים בדירתו. מתוארת סחבת ותיקונים חלקיים תוך גרימת נזק בעקבות התיקונים. התובע צירף תיעוד משנת 2013 אודות תיקונים במרפסת דירתו בהם נאלץ לקנות חומר לפועלים, ומכתב מיום 20.4.17 בו מגולל את טענותיו ביחס לליקויים שעדיין לא טופלו, תוך שמפנה ל- 11 פניות בכל אחת מהשנים 2012 עד לשנת 2017. בין המכתבים ישנו גם מכתב מיום 9.12.14 בו מלין על כך שלא נשמרו על ידי הנתבעת האריחים החלופיים מהדגם שהזמין בשנת 2010.

לטענת התובע, התעלמות הנתבעת במשך שנים מפניותיו והתיקונים הכושלים שביצעה אילצו אותו לפנות בפעם השלישית למומחה מטעמו, וביום 26.1.18 נערכה חוות דעתו של המהנדס מרדכי בס מטעמו. חוות דעת זו היא הבסיס לסכום הנתבע ומפרטת ליקויים שונים, אשר העיקרי בהם הוא הצורך להחליף את הריצוף בכל הדירה. סך הליקויים, לרבות עבודות נלוות ודיור חלופי, מסתכמים בנזק שנתבע בסך של 237,635 ₪. מעבר לכך נתבע פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש ועלויות המומחים.

3.הנתבעת מלינה בכתב הגנתה כי התביעה הוגשה כשש שנים לאחר המסירה ונסמכת על כך כי התובע אישר בפרוטוקול המסירה כי הדירה נמסרה ללא ליקויים. לשיטתה, לאחר המסירה פעלה לתקן ליקויים בדירה, למרות שלא הייתה לה חובה לעשות כן נוכח פרוטוקול המסירה, והתובע אישר כי התיקונים בוצעו לשביעות רצונו. על כן סבורה הנתבעת כי התביעה מנופחת והוגשה לאחר שחלפו התקופות הקבועות בדין למתן אחריות.

הנתבעת מדגישה את נטלי ההוכחה ביחס לפגמים שלא צוינו במסירה, כמפורט בסעיף 16 להסכם המכר, וטוענת כי המסירה ביום 28.5.12 בוצעה לאחר ביצוע תיקונים בהתאם לחוות הדעת מטעם התובע מיום 17.5.12. הנתבעת מאשרת כי קיבלה את חוות הדעת הנוספת מיום 7.6.12, אשר לשיטתה הכילה ליקויים מינוריים, ומבהירה כי פעלה לתקן את הליקויים שפורטו בה.

הנתבעת מפנה לפרוטוקולים לתיקון ליקויים בימים 11.10.12, 24.10.12, 29.10.12, 14.3.13, 19.2.14 ומבקשת ללמוד מכך כי השלימה את תיקון הליקויים שפורטו בחוות הדעת מטעם התובע. (יובהר כי התיקונים ביום 14.3.13 היו בעיקר עקב רטיבות לדירה מתחת למרפסת התובע). לסתירת טענות התובע נסמכה הנתבעת על חוות דעת מיום 8.6.18 של המהנדס מיכאל קרבצ'יק שאמד את הליקויים הקיימים בסך של כ- 10,000 ₪ בלבד. הנתבעת הכחישה חבותה לפצות את התובע ולחילופין עתרה לאפשר לה לתקן את הליקויים.