גריגורי נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפניי בקשה לפטור מתשלום אגרת בית המשפט בגין תביעה כספית על סך 3,250,000 ₪ שהגיש המבקש נגד המשיבה בגין נזקים שנגרמו לו עקב מחדלי המשטרה והפרקליטות אשר על פי הנטען הביאו להרשעתו בעבירת רצח, ולגזירת דינו לעונש של מאסר עולם (תפ"ח 1094/02). המערער ריצה כשלוש שנות מאסר החל מיום 27.10.03 ועד ליום 11.6.06, עת שוחרר ממאסרו לאחר זיכויו מחמת הספק על ידי בית המשפט העליון (ע"פ 10596/03).

2.המבקש, יליד 1983, מתגורר עם אחותו ואמו בדירת עמידר עבורה משלמים שכר דירה בסך של כ- 300 ₪, כעולה מן האישור שצורף; אביו של המבקש נפטר; אמו מקבלת טיפול פסיכיאטרי קבוע ומתאשפזת לעיתים קרובות, והם מתקיימים מקצבת נכות של האם מן המוסד לביטוח לאומי, בהיותה נכה בשיעור 75%. לטענת המבקש, למן שחרורו ממאסר הוא מתקשה לתפקד ואינו עובד בעבודה קבועה. המבקש ציין כי הוא נכה ברגלו ואף מום מולד זה מקשה עליו במציאת מקור פרנסה, שכן איננו מסוגל לבצע עבודות פיזיות או עבודות הכרוכות בעמידה. המבקש הצהיר כי אין בבעלותו דירה, נכסים, רכב או חסכונות. המבקש עותר לפטור כאמור, עקב היותו מחוסר אמצעים, ובהיעדר קרובי משפחה בהם יכול להיעזר לצורך מימון האגרה.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה. לעמדתה, המבקש לא הוכיח היעדר יכולת כלכלית ולפיכך אינו אינו עומד בתנאים שנקבעו בתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007 (להלן: "תקנות האגרות") למתן פטור מאגרה. נטען כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו ולא צירף די מסמכים לאימות מצבו הכלכלי. בכלל זה, לא צורפו לבקשה תדפיסי כרטיסי חיוב וכן אישורים בדבר נכותו הנטענת של המבקש והכנסות המגיעות לו בגין נכות זו.

עוד ציינה המשיבה כי ביום 30.7.09 נפסקו למבקש פיצויים בסך 30,000 ₪, וזאת על פי סעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (ע"פ 5678/07).

4.בתשובתו לתגובת המשיבה חזר המבקש ועמד על מצבו הכלכלי הקשה. לטענתו, בלתי ראוי הוא מצד המשיבה להתנגד לבקשתו זו, שכן הדבר עלול לחסום את דרכו לתבוע פיצויים בגין העוול שגרמו לו נציגיה במחדליהם החמורים, כפי שפורטו על ידי בית המשפט העליון בפסק הדין המזכה. המבקש צירף לתשובתו תדפיס של הבנק בו מתנהל חשבונו, ממנו עולה כי אין לו כל חסכונות וכי אף אינו מחזיק בכרטיס חיוב. באשר לטענת המשיבה לפיה לא צירף אישורים בעניין נכותו, הבהיר המבקש כי אכן לא הציג אישור כאמור, מאחר שהוא "ישן על זכויותיו". בנוסף, לדבריו, הסכום של 30,000 ₪ שקיבל כפיצויים על פי חוק העונשין "נבלעו" זה מכבר במצוקתו הכלכלית הקשה, כמתואר לעיל.

5.לאחר עיון בבקשה על נספחיה, בתגובת המשיבה ובתשובה לה, אין בידי לקבל עמדת המשיבה וסבורני כי דין הבקשה לפטור מאגרה להתקבל.

על פי תקנה 14 (ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות") רשאי בית משפט לפטור מבקש מתשלום אגרה, אם הוכח לפניו כי אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה ובנוסף, אם נראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה. בענייננו, שוכנעתי כי אכן מתקיימים שני התנאים המצטברים הנדרשים בהתאם לתקנה זו ובהתאם להלכה הפסוקה הרלוונטית.

6.מן המסמכים שצירף המבקש לתצהיר הנלווה לבקשה ולתשובתו לתגובת המשיבה, שוכנעתי כי מצבו הכלכלי הינו קשה ודחוק, במידה שאינה מאפשרת לו כלל ועיקר לשאת בתשלום האגרה הנדרש על מנת לבוא בשערי בית המשפט ולברר תביעתו. כידוע, על פי ההלכה הפסוקה, מבקש פטור אינו יוצא ידי חובתו בכך שהוא מוכיח שאין בידיו כספים זמינים, ויכולתו הכלכלית נבחנת גם על פי רכושו, בין רכוש בעין ובין רכוש כספי (בש"א 4667/90 אלפסי נ' אלפסי, תק-על 90 (4) 132). בענייננו, המבקש הוכיח כי אין בידיו כל נכסים, חסכונות או רכוש, וכי אף אינו מחזיק ולו בכרטיס חיוב אחד.

7.סכום הפיצויים שקיבל המבקש לפני כשנה במסגרת ההליך הפלילי אינו מעלה או מוריד בהקשר הבקשה דנן, שכן אין בו כדי לשנות ממצבו הכלכלי העגום של המבקש או כדי ללמד על יכולת כלכלית המוציאה את המבקש מגדרי התנאים שבתקנות. יוער, כי עובדה זו צויינה במפורש בסעיף 18 לכתב התביעה, ולא ברור מדוע ראתה המשיבה להגיש הודעה נפרדת בעניין זה, בנוסף לתגובתה לבקשה.

כך, גם טענת המשיבה בדבר היעדר אישור לקיומה של נכות ברגלו של המבקש אין בה כדי לגרוע מן הנטען בבקשתו, בפרט לנוכח העובדה שצליעתו היתה בגדר נתון עובדתי שאינו שנוי במחלוקת במסגרת ההליך הפלילי (ר' פסק דינו של כב' השופט רובינשטיין בע"פ 10596/03 גרגורי בשירוב נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, 4.6.06, פסקה ד(5)).

8.הלכה פסוקה היא כי לצורך עמידה בתנאי השני הנדרש בתקנות די בקיום סיכוי להצלחת התביעה, ולו ברף נמוך (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 383, 389-388).

לעניין שיקלולם של שני התנאים והתכליות העומדות בבסיס האיזון ביניהם, יפים דבריה של כב' השופטת פרוקצ'יה בבשג"צ 2044/06 מחמד עלאונה נ' שירות בתי הסוהר, תק-על 2007(3), 4692, עמ' 4693:

"נדרש איזון ראוי בין שני התנאים, שלו מספר תכליות: מחד, ניתן משקל לזכות הגישה של בעל דין לערכאות גם כאשר אין הוא בעל אמצעים כספיים לכך; בצד ערך זה ניתן משקל גם לאינטרס הציבורי במניעת הליכי סרק, המכבידים על מערך ההליכים בבתי-המשפט, מביאים לבזבוז משאבים ציבוריים, ולפגיעה בלתי מידתית בצדדים מתדיינים המוטרדים לריק לבית המשפט (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 383, 389-388; בשג"ץ 1315/06 בן שבת נ' מדינת ישראל [משטרה נהריה], טרם פורסם, פיסקאות 6-5).

9.בענייננו, למקרא כתב התביעה אין ספק בדבר קיומה של עילת תביעה מבוססת דיה, וזאת אף ברף הגבוה מן הרף המינימלי הנדרש על פי הפסיקה בהקשר זה. לא למותר לציין, כי יש בכך משום משנה תוקף למשקל שיש ליתן לזכות הגישה של המבקש לערכאות והאינטרס הציבורי שלא לנעול בפניו שערי בית המשפט. כמו כן, ברי כי האינטרס הציבורי במניעת הליכי סרק אינו מתקיים במקרה זה.

10.לאור כל האמור לעיל, המבקש פטור בזאת מתשלום אגרת בית המשפט.

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"א, 15 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

ביהמ"ש המחוזי ת"א התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: