גרופר עופר נ' סוללי התבור ואח'

פסק דין

בפניי תביעה כספית שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 18.10.2011.

לטענת התובעת, במועדים הרלוונטיים לתאונה היו הנתבעים 1 ו- 3 הבעלים של משאית עם נגרר.

הנתבע 2 היה במועד התאונה הנהג במשאית ועובד של הנתבעים 1 ו- 3.

בכתב התביעה ובעדותה בפניי, טענה התובעת כי במועד הנקוב, היא הייתה בנסיעה ישר בכביש פנימי בקיבוץ יפעת והתכוונה לפנות ימינה. בהגיעה לצומת, הבחינה התובעת במשאית הנתבעים עומדת באמצע הצומת וחוסמת את דרכה. עקב כך, עמדה התובעת בעצירה מוחלטת והמתינה שהמשאית תפנה את הצומת. לפתע, בעוד רכב התובעת בעמידה, נסע הנתבע 2 אחורנית, ביצע פנייה ימינה ונכנס לכביש בו עמד רכב התובעת. בעת הפנייה, כאמור, פגעה העגלה הרתומה למשאית, ברכב התובעת בצדו הימני הקדמי.

לטענת התובעת, הנתבע 1 אשר נהג במשאית הנתבעים פגע ברכבה עקב נהיגה רשלנית, ומשכך יש לחייב את הנתבעים לשפות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לרכבה אגב התאונה.

הנתבעים 1 ו- 3 הגישו כתב הגנה ובו הכחישו את נסיבות התרחשות התאונה, האחריות לתאונה והנזק הנטען.

ייאמר כבר כאן, כי למעט הכחשה כללית, לא מסרו הנתבעים 1 ו- 3 בכתב ההגנה גרסה עובדתית מטעמם לעניין אופן קרות התאונה.

יתרה מכך, אישרו הנתבעים 1 ו- 3 בכתב ההגנה כי במועד התאונה הייתה המשאית בבעלות הנתבעת 1.

לדיון שהתקיים בפניי לא התייצבו הנתבעים 1 ו- 3.

הנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה מטעמו, אך התייצב לדיון האמור והעיד בפניי אודות נסיבות התאונה. לטענתו, התאונה ארעה בעת שהמשאית הייתה בעצירה מוחלטת בצומת בכדי ליתן זכות קדימה לרכבים החוצים את הצומת. רכב התובעת עמד, אותה עת, מאחורי המשאית. לפתע, עקפה התובעת את המשאית, ותוך כדי העקיפה סטה רכבה ימינה לכיוון המשאית ופגע בעגלה המחוברת.

במהלך הדיון ערכו הנהגים המעורבים שרטוטים באשר לנסיבות התאונה, כל אחד לפי גרסתו (ת/2 ו- נ/1).

עוד צירפה התובעת תמונות צבעוניות המתעדות את הנזק ברכבה עקב התאונה (ת/1).

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות שהונחו לפניי, עדיפה בעיניי גרסתה של התובעת על פני גרסתו של הנתבע 2. התובעת עשתה עליי רושם חיובי ביותר, וניתן היה להתרשם במהלך עדותה שמדובר בעדה אמינה ובגרסה אותנטית. עדותה הייתה רציפה, עקבית ולא נתגלו בה סתירות שיש בהן כדי לערער את אמינות גרסתה. יתרה מכך, גרסתה התיישבה עם מוקדי הנזק ברכבה.

לעומת זאת, מסר הנתבע 2 גרסה מעומעמת שלוקה בחוסר סבירות והתגלו בה תמיהות היכולות לכרסם באמינות גרסתו. כך למשל, מסר הנתבע 2 כי רכב התובעת סטה לעבר המשאית ללא כל סיבה הנראית לעין. יתרה מכך, הנתבע 2 נמנע מלהביא לעדות נוסע שהיה יחד עמו במשאית במועד התאונה, בשם חמודי, על מנת לתמוך בגרסתו של הנתבע 2. בנסיבות אלו, יש להחיל את החזקה ולפיה הימנעות הנתבע 2 מהבאת עד רלוונטי, תיזקף לחובתו.

לאור האמור לעיל, אני מקבלת את גרסת התובעת וקובעת כי האחריות הבלעדית לאירוע התאונה רובצת לפתחו של הנתבע 2, הנהג במשאית הנתבעים 1 ו- 3, ואין להטיל רשלנות תורמת כלשהיא על התובעת.

לעניין גובה הנזק – התובעת תמכה את תביעתה בחוות דעת שמאי שקבע, כי הנזק שארע לרכב התובעת מסתכם בסך 4,818 ₪. עוד נשאה התובעת בשכ"ט השמאי בסך 700 ₪, ובסה"כ 5,518 ₪.

טענות התובעת לראש נזק בגין הפסד ימי עבודה כלל לא הוכחו.

סיכומם של דברים - אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סכום של 5,518 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.

עוד אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 300 ₪.