גרוס נ' ברסקי

פסק דין

 1.תביעה בגין תאונת דרכים שארעה ביום 19.4.08 בשעת צהריים, ברחוב התמר בחיפה.

2.לטענת התובע – חנה רכבו בתא חניה מוסדר בצמוד לביתו הממוקם ברחוב התמר. התובע ובתו שהו במרפסת דירת התובע בקומה השלישית בבנין ושמעו קול חבטה. השניים הביטו מטה והבחינו ברכבו של הנתבע לאחר שפגע ברכב התובע. השניים שיננו את מספר הרכב. התובע ירד למרגלות הבנין אך רכבו של הנתבע נמלט מן המקום. לרכבו של התובע נגרמו נזקים כמפורט בחוו"ד השמאי ובתמונות שצורפו לכתב התביעה. התובע פוצה בגין נזקי רכבו ע"י חברת הבטוח המבטחת את רכבו וכעת תובע הוא את הפסדיו. לאחר האירוע שמר התובע את מספר לוחית הרישוי של רכב הנתבע באמצעות הטלפון הנייד שברשותו ובהמשך התקשר אל המשטרה. אנשי המשטרה יזמו שיחת טלפון עם רעייתו של הנתבע וזו עדכנה אותם כי הנתבע נסע מבריכת "מכבי" אל ה"ספורטן". אנשי המשטרה נסעו בחברת התובע אל ה"ספורטן", שם הבחינו בנתבע עומד בחברת אדם נוסף ומנקה באמצעות מטלית את מקום הפגיעה ברכבו. לשאלת השוטרים ענה הנתבע כי הוא מנקה את רכבו והוא נמצא במקום כארבע שעות. אחד השוטרים טען בפני הנתבע כי מנוע רכבו עודנו חם אך הנתבע הסביר כי אינו מבין במנועים.

סבור התובע כי רכבו של הנתבע פגע ברכבו שלו והנתבע התחמק מנטילת אחריות לאירוע בכך שנמלט מן המקום.

3.לטענת הנתבע – רכבו לא פגע ברכבו של התובע. יתירה מכך נטען כי רכבו לא היה מעורב כלל בתאונות. עוד נטען כי התובע מחפש "שעיר לעזאזל" ומנסה להתעשר על חשבונו.

4.לאור טיב המחלוקת וטיב הראיות קיימתי בעניין התביעה שני דיונים במהלכם העידו התובע ובתו, שוטר שהוזמן למקום ונסע עם התובע ל"ספורטן" (להלן: "השוטר"), אדם שחזה באקראי בהתרחשות, הנתבע, חברו אשר פגש בנתבע לאחר ההתרחשות ושהה עימו עת הגיעו אנשי המשטרה ל"ספורטן", שכנו של הנתבע, ידיד משפחת הנתבע וחוקר תאונות שערך עבור הנתבע חוו"ד מומחה.

במהלך הדיון הוברר כי בגין האירוע הוגש ביחס לנתבע כתב אישום לבית המשפט לתעבורה. משכך הגישו הצדדים לתיק בית המשפט ראיות מתיק החקירה המשטרתי ובהן, דו"ח הפעולה שרשם השוטר, הודעתו של שוטר נוסף שהיה עם השוטר במסגרת הפעילות (להלן: "השוטר הנוסף"), הודעת התובע, הודעת בתו, הודעת הנתבע והודעתה של אשה נוספת אשר על פי הטענה גם רכבה נפגע באירוע.

האשה הנוספת והשוטר הנוסף לא העידו בפני. כן הובהר כי האדם שחזה בהתרחשות וזומן ע"י התובע, כמו גם העדים האחרים שזימן הנתבע, לא מסרו גרסתם במהלך החקירה המשטרתית.

האדם שחזה באקראי בהתרחשות הסביר כי הלך ברחוב וראה את האירוע בעודו נושא סיר בידיו. בהמשך שוחח אודות האירוע עם אדם אחר המכיר את התובע, כך זומן לעדות. חברו של הנתבע שהיה עימו ב"ספורטן" הסביר כי לא נדרש למסור גרסתו בגדרי החקירה לכן גם לא פנה מיוזמתו.

בחינת הראיות תיערך איפוא בהתאם לנטל ההוכחה המוטל על תובע בהליך אזרחי ואין לה דבר עם הערכת הראיות בהליך הפלילי בגדרו נטל ההוכחה גבוה יותר. זאת בהנחה שההליך הפלילי עדיין מתנהל בבית המשפט לתעבורה, בפרט שלהבנתי שני עדים מהותיים לא מסרו גרסתם במסגרת החקירה המשטרתית.

התובע העיד כי חזה ברכב הנתבע סוטה מנתיבו ופוגע ברכבו, התובע ובתו מסרו את מספר לוחית הרישוי של רכב הנתבע לשוטר לאחר ששיננו אותו והמספר נשמר וקובע במכשיר הטלפון הנייד. התובע התלווה אל השוטרים ופגש בנתבע ב"ספורטן" כשהוא מנקה את רכבו. הנתבע אמר לאחד השוטרים כי הוא נמצא במקום ארבע שעות. השוטר הבהיר לנתבע כי רכבו עודו "חם". התובע צילם את רכבו של הנתבע ובו ניכרים סימני שפשוף בצבע דומה לצבע רכבו של התובע. התובע המשיך ונסע לבית הנתבע שם חזה בנתבע משפשף את רכבו.

הנתבע העיד כי נסע מבריכה הממוקמת ברחוב הביכורים לכיוון ה"ספורטן" מקום בו היה אמור להתאמן לקראת תחרות בהרמת משקולות. הנתבע אישר כי ניקה את רכבו אך לדבריו ניקה את חלונות הרכב ולא את הפח. הנתבע אישר כי אנשי משטרה הגיעו למקום ותחקרוהו בדבר נתיב נסיעתו. כן אישר כי עימם היה אדם שנראה כמו התובע אשר צילם את רכבו. הנתבע טען כי לא ניתן לראות את סימני הפגיעה על רכבו. הנתבע העלה אפשרות על פיה רכב אחר פגע ברכבו של התובע ולא שלל אפשרות כי אכן נסע במקום בו נפגע רכב התובע. עוד טען הנתבע כי לא נחקר במשטרה אודות פגיעה ברכב נוסף שעמד בסמוך לרכב התובע.

בתו של התובע תמכה בגרסתו בדבר קיבוע מספר רכבו של הנתבע בזיכרון הטלפון הנייד לאחר הפגיעה, אם כי הבהירה כי לא חזתה בפגיעה עצמה.

האדם שנזדמן למקום באקראי העיד כי חזה ברכבו של הנתבע פוגע בשני רכבים, אחד מהם הוא רכבו של התובע. הוא ראה את הנהג יוצא מן הרכב, מביט ברכבים שנפגעו, חוזר לרכבו וממשיך בדרכו. הנהג הפוגע לכד את מבטו בהיותו כסוף שיער עם קוקו, כדמותו של הנתבע.

השוטר התייחס אל דו"ח הפעולה אותו ערך ואישר כי רכבו של הנתבע היה "חם".

חברו של הנתבע שפגשו ב"ספורטן" העיד כי הנתבע אכן ניקה את רכבו אך טען כי ניקה את חלונות הרכב ולא את הפח. יחד עם זאת טען החבר, כי הנתבע הגיע למקום למעלה משעה עובר להגעת השוטרים.

שני עדים נוספים שזימן הנתבע העידו כי לא חזו בפגיעות ברכב הנתבע לאחר מעשה, ואילו הבוחן חוקר התאונות רשם בחוות דעתו כי אין יחס ישיר בין הפגיעות הנטענות ברכב התובע לנזק ברכב הנתבע. סבור הבוחן, לאור טיב הפגיעות ברכב התובע, כי לא ניתן להסיק שרכב הנתבע פגע ברכב התובע.