גרד נ' איזנברג ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצויים בגין פגיעה ברכב.

ביום 4.10.09 בשעה 12:45 או בסמוך לכך, פגע רכבו של התובע ברכב בו נהג הנתבע 1 ואשר בבעלותה של הנתבעת 2. הנתבעת 3 הינה המבטחת של רכב הנתבעת 2.

לטענת התובע, בעת הפגיעה היה הרכב בו נהג במצב של עצירה מלאה ברח' אלתרמן בתל אביב. הרכב בו נהג התובע נאלץ לעצור לנוכח חסימת נתיב הנסיעה על ידי רכב אחר אשר תמרן בכניסה לחניון, והתובע המתין עד שיתפנה נתיב נסיעתו. כך גם עשו רכבים נוספים אשר היו מאחורי רכב התובע. לפתע, טוען התובע, הגיח רכב בו נהג הנתבע 1, כאשר הוא מבצע עקיפה של טור המכוניות הממתין. כאשר ביקש הנתבע 1 לחזור לנתיב הנסיעה ולא לחסום את התנועה בכוון הנגדי, שפשף הנתבע 1 את רכבו של התובע וגרם לו נזק. התביעה מסתכמת בסך של 3,606 ש''ח ונתמכת בחוות דעת שמאי. סכום התביעה כולל סך של 500 ש''ח בגין עוגמת נפש.

בכתב ההגנה טוען הנתבע 1 כי דווקא התובע הוא האחראי לתאונה. הנתבע 1 מאשר כי יצא לעקיפת שיירת הרכבים העומדים, בהם גם רכב התובע, אך לטענתו, כאשר כמעט סיים את העקיפה יצא התובע בפראות ובלא לשים לב לכך שרכב הנתבע 1 מסיים את עקיפתו. הנתבעת 2 לא הגישה כתב הגנה, אף שכתב התביעה הומצא לה כדין בהתאם לאישור מסירה אשר הוצג לפני במהלך הדיון.

הנתבעת 3 אף היא לא הגישה כתב הגנה ובקשה למחוק את התביעה שכנגדה מאחר וסכום ההשתתפות העצמית עולה על סכום התביעה.

הן התובע והן הנתבע 1 העידו בפני וחזרו על גרסתם להשתלשלות האירועים.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הפגיעה ברכבו של התובע התרחשה כאשר הנתבע יצא לעקיפה וביקש לחזור לנתיב הנסיעה. הנתבע 1 אף הודה בעדותו כי שיירת הרכבים החוסמת את נתיב הנסיעה הינה חזיון יומיומי, ולכן אין טעם להמתין במקום להתפנות נתיב הנסיעה ואין מנוס מעקיפה. אין מחלוקת גם, כי לצורך עקיפה זו סטה הנתבע 1 לכוון הנסיעה הנגדי. במצב זה ברור, כי חובת הזהירות הייתה דווקא חובתו של הנתבע 1, אשר חייב היה לוודא כי תנאי הדרך מאפשרים ביצוע עקיפה שכזה. הנתבע טוען כי התובע יצא בפראות, בעוד התובע טוען כי היה במצב של עצירה מלאה. מהעדויות שהוצגו בפני מתברר כי הנזק אשר נגרם לרכבו של הנתבע 1 בא לכדי ביטוי בשפשוף ארוך, בצד ימין של הרכב. לו אכן הייתה הפגיעה מתרחשת כאשר רכב התובע יוצא בנסיעה קדימה, ניתן היה לצפות לסימן של פגיעה במקום החיכוך הראשון שבין שני הרכבים. כאשר סימני הפגיעה באים לכדי ביטוי בשריטה ארוכה, תומך הדבר בגרסת התובע. לכך יש להוסיף את חובת הזהירות המוטלת על הנתבע 1 כאשר יצא לעקיפה כאמור לעיל, ובנסיבות אלו עדיפה בעיני גרסתו של התובע, לפיה בעת האירוע היה רכבו במצב של עצירה מלאה.

לנוכח קבלת גרסת התובע, הרי שיש לקבל את התביעה ואני קובע כי הנתבע 1 אחראי לנזקי התובע עקב האירוע. לא מצאתי כל סיבה לפקפק בפירוט הנזקים להם טען התובע. אשר לנתבעות 2 ו-3, הרי משלא טרחו להגיש כתב הגנה או להתייצב לדיון, ברור כי יש לקבל את התביעה גם ביחס אליהן ולו מטעם זה. גם מערכת יחסי הנתבעת 3 והנתבעת 2 והיקף ההשתתפות העצמית שביניהן איננו רלוונטי בנסיבות אלה.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצות את התובע בסך של 3,606 ש''ח וכן לשאת באגרת בית המשפט ובהוצאות הדיון בסך של 200 ש''ח.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום ח' אלול תש"ע, 18/08/2010 במעמד הנוכחים.

אילן רונן, שופט

הוקלד על ידי: רבקה אראל צימרמן