גרבי נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

החלטה

העורר, יליד 37', ביסס את עררו על הטענה לתחולתה של הלכת הפחד, בשל הבריחה מטריפולי לכפרים.

בעדותו הסתבר שהעורר כלל לא טוען לבריחה מטריפולי – נהפוך הוא: לטענתו נותר כל המלחמה בטריפולי עם אמו, לאחר שאביו נלקח לעבודות כפיה ואמו התחייבה להישאר בטריפולי.

נציין כי האמור בתביעתו היה מבולבל ולא ברור ואילולא כתב הערר, לא היה ברור כי המדובר בטענה לתחולת הלכת הפחד. בנסיבות אלו, כשניכר בעורר שהוא משיח לפי תומו, ואינו יודע מה רלבנטי להכרעה בתביעתו, ביקשנו שיתאר את נסיבות לקיחת האב לעבודות.

אז סיפר העורר כי האב נלקח מביתם על ידי חיילים, באלימות, כשהוא ואחיו בוכים והאם מתחננת בפני החיילים שירפו מהאב.

לאור אופן השתלשלות העדות ותיאור האירוע, שוכנענו כי גרסת העורר אמת היא.

המשיבה סבורה שגם אם כך הוא, אין הדבר נכנס לגדרו של סעיף 28 לחוק הפיצויים הגרמני, שכן אין המדובר בתיאור של אלימות קיצונית.

לא נוכל לקבל גרסת המשיבה.

ועדת העררים ובתי המשפט המחוזי והעליון, דנו פעמים רבות בהוראת סעיף 28 לחוק הפיצויים הגרמני והמגמה הברורה היא מגמה של הרחבתו, הן מבחינת מעשה האלימות לו נחשף הקרוב (לרבות חשיפה לתוצאות המעשה) והן מבחינת הגדרת "קרוב" לצורך הסעיף.

הדגש המרכזי הוא בהלם ובפגיעה הנפשית שנגרמת לקרוב – התובע בשל האלימות כלפי קרובו. מטבע הדברים, ככל שהאלימות קיצונית יותר, כך נקל יותר לשער את המעמסה הנפשית המוטלת על הקרוב – התובע, אך אין בכך כדי לומר שבכל מקרה של אלימות שאינה קיצונית אין תחולה לסעיף 28 – ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו [ראו, לדוגמא, וע 2513/03 מרקו פאר נ' הרשות המוסמכת, לא פורסם (4.7.2004)].

בענייננו, כשמדובר בילד רך בשנים, שאביו נלקח ממנו בחטף, בכח, לנגד אמו המתחננת ובכיו שלו ושל אחיו – ברור כי המעמסה הנפשית והפגיעה בנפשו הרכה משמעותיים, ואין אנו סבורים שעצם העובדה שהדבר פורט רק עקב שאלת הועדה, יש בה כדי לגרוע מכך או ללמד שאין המדובר באירוע משמעותי מבחינת עיצוב נפשו של העורר.

לאור כל האמור, הערר מתקבל.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום מקבלת ההחלטה, בשאלה משפטית בלבד.

ניתנה היום, י' אב תש"ע, 21 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

עו"ד דן יערי – חבר עו"ד יהודית ארבל - חברה