גפני בת-אל נ' המוסד ל בטוח לאומי

החלטה

1.מינוי מומחה רפואי:

פרופ' מירצה סיגל, רח' רבוצקי 32 רעננה, מתמנה בזה לשמש מומחה יועץ רפואי הפסיכיאטריה (להלן: "המומחה"), לשם מתן חוו"ד רפואית בשאלות המפורטות להלן בהחלטה זו והמתייחסות לתובע, וזאת תוך 30 ימים ממתן החלטה זו.

2.מסמכים רפואיים:

להחלטה זו מצורפים מסמכים כמפורט להלן:

א.תיק רפואי המרפאה לבריאות הנפש – בי"ח מזרע.

ב.תיק מרפאה מקצועית/נוירולוגיה – שירותי בריאות כללית עכו.

ג.תיק מרפאה כללית – שירותי בריאות כללית עכו.

ד.תיק רפואי מחלקה נוירולוגית – בי"ח רמב"ם.

3.העובדות:

אהתובעת ילידת שנת 1959.

ב.התובעת עבדה כ-17 שנים בעבודות משק וניקיון בבית החולים רמב"ם בחיפה (מתוכן 8 שנים במחלקת גזברות ומדור שכר).

ג.בזמנים הרלוונטיים לתביעה, התובעת עבדה במחלקת גזברות בין השעות 13.45- 20.00 ובנוסף עבדה גם באתר בו קבלו פצועים מהשטח-במהלך מלחמת לבנון השניה, ולכן הייתה נתונה תחת לחץ עבודה לא שיגרתי ויוצא דופן,אשר הקשה עלי מבחינה פיזית ונפשית. אולם התובעת עשתה כל שביכולתה על מנת לעמוד במטלות אשר הוטלו עליה במסגרת עבודתה.

ד.ביום 26.7.2006 בשעות הצהריים, עם הגעתה של התובעת לעבודה ובדרכה לישיבה אליה הוזמנה, פנה אליה המנהל ליאור, בנוכחות עוברים ושבים, העיר לה הערות פוגעות ומעליבות והורה לה לכבות ולזרוק את הסגריה, מאחר ועישנה במקום אסור בתוך מתחם בית החולים. התובעת הרגישה פגועה ומושפלת מהאופן בו נאמרו הדברים ולכן לדבריה,חשה מועקה כבדה. מיד לאחר מכן פנה אליה המפקח על העישון,אשר נשלח על ידי המנהל על מנת להזהיר את התובעת לבל תחזור על מעשיה.

ה.לאחר התקרית עם המנהל, המשיכה התובעת בדרכה לישיבה אליה הוזמנה, שם נמסר לה כי בהחלטת המנהל ליאור, עליה לעזוב את המחלקה בה היא עובדת במשך כ-8 שנים ולעבור לעבוד במחלקה האונקולוגית של בית החולים.

התובעת קבלה את ההודעה בהפתעה גמורה, ועם קבלת ההודעה והיא חשה ברוגז,כעס ועצבנות וחשבה כי המנהל ליאור מתנכל אליה, היא הייתה בתחושה של חוסר אונים .

התובעת חלתה במחלת סרטן הרחם כ-12 שנים קודם לכן, ואף עברה טיפולים כימותרפיים, ולכן עם קבלת הידיעה פרצה בבכי ובקשה לבטל את ההחלטה מאחר והיא לא יכולה מבחינה נפשית לשוב ולהתמודד עם המראות והעבודה הקשה במחלקה האונקולוגית

למרות תחנוניה לבטל את ההחלטה, נמסר לה כי ההוראה ניתנה מפורשות על ידי המנהל ועליה לבצע את ההוראה שניתנה לה.

ו.התובעת לא חשה בטוב לאחר התקרית עם הסגריה ולאחר שנודע לה כי החל מיום ראשון עליה לעבוד במחלקה אונקולוגית, אך היא המשיכה בעבודתה, ובמהלך כל אותו היום עבדה בתחושת מחנק ומועקה ומדי פעם פרצה בבכי, ולקראת השעה 19.30 לדבריה,הרגישה תחושת עילפון, חולשה כללית וחושך בעיניים ועל כן טלפנה לאחראית עליה, ובקשה ממנה שתבוא לעזרתה מאחר והיא עומדת להתעלף .

התובעת פונתה באופן מיידי לחדר המיון של המרכז הרפואי ברמב"ם, תוך התעלפויות חוזרות ורעד בגפיים. לאחר מספר בדיקות וקבלת טיפול ראשוני אושפזה במחלקה נוירולוגית.