גנהיין נ' מדינת ישראל

פסק דין

ביום 06.12.08 נסע לו המערער מקהילת קודש עפולה לאזור ת"א ברכב המאזדה שלו כשהוא שיכור. משהתבקש ע"י שוטר לעבור בדיקה ע"י מכשיר ינשו, סירב.

לידו קיבל כתב אישום, המזמין אותו להישפט בשל מעשה זה בבית המשפט לתעבורה בת"א בתאריך 26.02.09, והמערער לא בא.

חלפו להם הימים, והנה ביום 18.07.11 הגיש המערער בקשה לבית משפט קמא, בה אין הוא מנמק מדוע לא התייצב למשפטו, וביקש מבית משפט קמא לתקן את גזר דינו. גזר דינו היה ביום 26.02.09, אחרי שהורשע בשל אי-הופעתו בהיעדרו, חמש שנות פסילה בפועל וקנס בשיעור של 15,000 ₪.

בית משפט קמא, בצדק, לא הטיל על המערער עונש של מאסר מותנה משום שהמערער לא היה בפניו. בעקבות בקשתו ביום 18.07.11, תיקן בימ"ש קמא ביום 10.08.11 את גזר הדין על דרך של קביעה שהפסילה בפועל תחושב מיום גזר הדין ולא מיום מאוחר יותר, וכן באשר לקנס, שהקנס ישולם בשלושים תשלומים חודשיים שווים, כלומר, 500 ₪ לחודש.

ב"כ המערער לא הסתפק בכך, וביום 11.09.11 ניתנה החלטה בבקשה נוספת שהגיש ב"כ המערער, שמטרתה הייתה לשנות את הקנס. החלטתו של בימ"ש קמא בנסיבות אלה הייתה שאין הצדקה לשינוי פסק הדין.

אותו נימוק שאין הצדקה לשנות את פסק הדין, יכול וצריך היה, למעשה, בית משפט קמא ליתן גם בפעם הראשונה משהוגשה לו בקשה, אך הוא נהג עם המערער ברוחב לב. יושם אל לב שהמערער לא ביקש שבית משפט קמא יבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר, לא הציג נימוק לאי-הופעתו, לא הסביר מדוע סירב לבדיקת ינשוף, ולמרות זאת, לא ביקש לבטל את פסק הדין ובנוסף, עקב מילואים פתאומיים, כנראה, דבר שאינו קיים במדינת ישראל, אף לא התייצב לדיון בעניינו בבית משפט זה. תיאור עובדות אלה מלמד שהנני סובר שדינו של ערעור זה דחייה, למרות הסכמת המדינה להתחשבות מה בקנס, שבו לא אתערב.

אציין, שעפ"י השקפתי, שעסקינן בעבירות תעבורה, הקנסות שמוטלים ע"י בתי משפט לתעבורה הינם נמוכים מדי, וראוי להכביד בכיסם של עברייני התעבורה כדי שישקלו את אופן נהיגתם גם דרך חשבון הבנק שלהם, ואולי כך נגיע למטרה שהפחתת עבירות התעבורה בכבישים, בוודאי אחת העבירות החמורות שיש בהן גם יסוד של מחשבה פלילית כנהיגה בשכרות או עבירות ההפקרה למיניהן ועבירות הנהיגה בפסילה.

הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום כ' חשון תשע"ב, 17/11/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט