גנדלמן נ' אסרף ואח'

פסק דין

א. מבוא ורקע

1. מדובר בתובענה, שבמקור הוגדרה כתובענה למתן "צו עשה" ועתרה להצהיר, כי המכר של רכב מדגם "סיטרואן C4 –vtz", בעל מס' רישוי 80-857-63 (להלן גם: "הרכב" או "הסיטרואן") לנתבעים, בטל מעיקרו ולא היה כלל, או לחילופין – יש לבטלו – וכי הביטול המבוקש יחול גם על "המכירה לכאורה" בשמו של התובע, למר רנה שפרינגר, שבמקור היה הנתבע מס' 3 לתובענה, אלא שהתברר כי מדובר בנוכל שהתייצג בשם זה, עם תעודת זהות גנובה של הגב' רנה שפרינגר, המתגוררת בישוב כרם מהר"ל.

1.1 בעקבות ההצהרה, התבקש בית המשפט לצוות על הנתבעים למסור לידי התובע את הרכב ולשלם לו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

2. במקביל הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני שתכליתו הייתה למנוע ביצוע כל שינוי רישום בעלות ברכב ,במשרד הרישוי, אלא שהתברר כי ההעברה נרשמה וסמוך לאחריה נרשמה העברת בעלות נוספת, לשמם של הנתבעים.

3. בהמשך הושגה הסכמה, לפיה יישאר הרכב בחזקת הנתבעים, או מי מהם, כנגד הפקדה, מטעם הנתבעים, בסך של 70,000 ₪ (להלן גם: "סכום ההפקדה").

4. הצדדים עתרו להפנותם להליכי גישור, ובמסגרתם הם הגיעו להסכמה, שהסכסוך יתמקד בשאלה מי מן הצדדים זכאי לקבל את סכום ההפקדה.

5. עתירת התובע, בסיכומיו, היא, איפוא, להורות על העברת סכום ההפקדה לידיו, בתוספת הפרשי הצמדה ורבית כחוק, ממועד "רכישת" הרכב ע"י הנתבעים – ועד למועד התשלום בפועל וכן שכ"ט עו"ד.

6. המדובר בתובע, שמכר את רכבה של כלתו, הגב' טטיאנה גנדלמן, בעקבות נסיעת הבן והכלה לחו"ל, לאדם שהציג עצמו בשם "רנה שפרינגר" (להלן גם: "הרוכש" או "הנוכל"), תמורת סך של 120,000 ₪.

6.1 לאחר שהתובע ווידא – לטענתו – הפקדת שיק בסכום התמורה, לחשבונו, הוא ביצע את עסקת המכר, באמצעות רישום העברת בעלות בדואר, ומסר לנוכל את הרכב, באותו מעמד.

7. בסמוך לאחר מכן, התברר כי השיק שהופקד לחשבון התובע, נמשך מחשבון מוגבל של גב' מסוימת – ולא כובד.

8. התובע איתר את הרכב בידי הנתבעים, אולם אז הובהר לו, כי יום לאחר שהרכב נרכש מידיו, הוא נמכר להם – והם רכשו אותו בתום לב ובתמורה.

9. משנסתבר לבית המשפט, כי לא ניתן להביא את הצדדים לכלל הסדר ואין אפשרות לייתר את הצורך בשמיעת עדים, נקבע התיק להוכחות.

9.1 בשל העובדה שלשאלת המהימנות תפקיד מכריע בתיק זה, קבע בית המשפט, כי גם העדויות הראשיות תישמענה בפניו, בע"פ.

10. מטעם התביעה העיד התובע ומטעם ההגנה העידו שני הנתבעים.

11. בתום שמיעת הראיות הציע בית המשפט, לצדדים, לקיים הידברות מחוץ לאולם, אולם בתום ההידברות הודיעו ב"כ הצדדים כי לא הצליחו להגיע להסדר פשרה והם זקוקים עוד ל-7 ימים.

12. בית המשפט נעתר לבקשתם וקבע ישיבת תזכורת פנימית, שעד אליה התבקשו ב"כ הצדדים להודיע לבית המשפט האם הגיעו להסדר פשרה ולחילופין, ככל שלא יתפשרו, האם יסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה.

12.1 בית המשפט העדיף פסק דין כאמור, כדי שלא ייאלץ להתייחס להתנהלות שני הצדדים בפרשיה זו.

13. הצדדים לא הגיעו להסדר פשרה, ובטעות סבר בית המשפט כי הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה.

13.1 על כן ניתן, ביום 18.12.2011, פסק דין כאמור.