גנאים נ' עאמר

החלטה

עניינה של החלטה זו בבקשתו של התובע (להלן: המבקש) לביטול פסק דין שניתן נגדו ביום 5.6.11, בהעדר התייצבות מטעמו בישיבה שיועדה לשמיעת ראיות וסיכומי הצדדים.

רקע כללי

1. עסקינן בתביעה כספית שהגיש התובע (להלן: המבקש ) נגד המשיב על סך של 28,000 ₪. כפי שעולה מתצהיר המבקש ומכתב התביעה , המבקש רכש מחנות שבבעלות המשיב, בין היתר, רהיטים מעור אמיתי . לאחר אספקת הרהיטים שבוצעה ביום 19.12.05, המבקש גילה כי קיים שוני בצבע הרהיטים, כאשר בעניין זה הצדדים הגיעו להבנה שסיימה מחלוקת זו .לאחר זמן מה, כך טוען המבקש, העור התקלף והמבקש נוכח כי אין המדובר בעור אמיתי. המבקש פנה למשיב שוב ושוב, אם כי כל פניותיו בעניין עלו בתוהו . מכאן, תביעתו של המבקש נגד המשיב שבגדרה הוא עתר לחייב את המשיב לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו.

2. מנגד, המשיב טען בכתב ההגנה כי ביום 18.9.07 נכרת הסכם בין המבקש למשיב ולפיו סולקו כל הטענות ההדדיות בין הצדדים. נטען עוד , שההתקלפות נגרמה כתוצאה משימוש לא סביר ע"י המבקש ברהיטים נשוא התביעה.

3. בפרוטוקול ישיבת קדם המשפט מיום 4.5.11, בה נכחו שני הצדדים, קבעתי את התיק לשמיעת ראיות ולסיכומים בעל פה ליום 5.6.11 . יחד עם זאת, ועל אף שהדיון נקבע בנוכחותו של המבקש, הוא בחר שלא להתייצב . לפיכך, באותו היום, ניתן על ידי פסק דין המורה על מחיקת התביעה ומחייב את המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט בסך של 2000 ₪, זאת למקרה והמבקש יראה להגיש את תביעתו מחדש (להלן: פסק הדין).

בבקשתו המבקש עותר לביטול פסק הדין.

טענות הצדדים

4. המבקש טוען בבקשתו כי הוא הגיע לביהמ"ש לפני שעת הדיון הקבועה, אך הוא לא נכנס לאולם וחיכה מחוצה לו לעד שהוזמן מטעמו שאיחר לבוא בגלל עיכוב ברכבת. המבקש גם מוסיף וטוען בתצהירו, שהבין מההחלטה שבה נקבע מועד הדיון כי באפשרותו הוא ועדיו להתייצב בין השעות 9:00 ל-10:00, ולאו דווקא בשעה 9:00. לעניין סיכויי התביעה, המבקש דוגל בגישה כי סיכוייו טובים, אם כי טענה גורפת זו לא זכתה לפירוט כלשהו בגוף הבקשה, גם לא בתצהיר התומך בה.

5. המשיב התנגד לביטול פסק הדין. לטענתו המבקש לא נתן הסבר מניח את הדעת באשר למחדלו. מה גם, שטענתו של המבקש באשר לאיחורו של העד, מצריכה אימות בתצהיר מטעם העד, דבר שלא נעשה על ידי המבקש. נטען עוד כי, סיכויי התביעה הינם קלושים. יודגש, תגובתו של המשיב הוגשה ביום 27.7.11, אם כי המבקש לא ראה להגיש תשובה לתגובה חרף חלוף המועד.

דיון והכרעה

6. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, נחה דעתי שדין הבקשה להידחות. להלן אנמק.

7. הלכה היא מקדמת דנא שפס"ד הפגום מחמת אי המצאה כדין, נכון וצודק להורות על ביטולו ללא כל קשר לסיכויי ההגנה. ואילו למקרה ולא קיים פגם בהליך ההמצאה, אין לבטל פס"ד מחמת הצדק, אלא הביטול יהיה על פי שיקול הדעת (ראו : רע"א 526/83 פרושינובסקי נ' שירסון כלל, פ"ד ל"ז(4), 485).

8. יוצא אפוא, שסמכות בית המשפט לביטול פסק דין, למקרה והליך המסירה תקין, אינה סמכות שבחובה אלא בשיקול דעת. על העותר בבקשה כגון דא לעבור שתי משוכות, האחת, להסביר את סיבת המחדל, והשנייה, להראות סיכויי הצלחה לתביעתו ( ראו: ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ פ"ד מ"ז(4) 133).

9. לענייננו, אין מחלוקת שהמבקש זומן כדין לדיון וידע אודותיו. מכאן, פסק הדין במקרה זה ניתן כדין וביטולו נתון לשיקול דעת בית המשפט. כאמור, סיבת המחדל באי התייצבות המבקש לדיון שנקבע נעוצה, כך נטען ע"י המבקש, בכך שהוא התייצב בזמן מחוץ לאולם ביהמ"ש וחיכה לעד שהוזמן מטעמו ואשר איחר בהופעתו.

10. הסבר זה אינו משכנע ככל ועיקר . המבקש מסר בתצהירו כי התייצב והמתין מחוץ לאולם החל משעה 8:50 מבלי שטרח להיכנס ולו להודיע אודות הגעתו, אלא שדברים אלה איני מקבל . גם אם הדברים נכונים, ואיני סבור כך, סביר להניח שהמבקש ראה את המשיב בהגיעו, בכניסתו לאולם וגם בעזיבתו. למרות זאת, ובהנחה שדבריו נכונים, הוא העדיף להמתין ולהמתין עד להגעת של העד, ובכך גרם להשחתת כל הזמן השיפוטי שיועד לשמיעת ובירור ההליך בו פתח. יתרה מזאת, טיעון זה אינו יכול לדור בכפיפה אחת עם טענתו החלופית של המבקש, אשר הדגיש כי פרש ההחלטה בה נקבע:" קובע את התיק לשמיעת ראיות ולסיכומים בע"פ ליום 5.6.11 החל משעה 9:00 ועד השעה 10:00", בכך שהוא רשאי להתייצב, בכל זמן שיראה לנכון, ובלבד שיופיע לפני השעה 10:00. עם כל הכבוד למבקש הסבר זה לוקה בהתחכמות, בחוסר תום לב ודינו דחייה. ההחלטה ברורה ובה צויין מפורשות "החל משעה 9:00", כאשר לדברים אלה יכולה להיות פרשנות ומשמעות אחת ויחידה, לפיה הדיון יתחיל בשעה הקבועה.

11. לסיבת המחדל חשיבות בבוא ביהמ"ש להכריע בבקשה לביטולו של פס"ד ( ראו: ע"א 1119/05 גולדסיל נ' ביליה רוברט (פורסם במאגרים). עם זאת, בתי המשפט גילו גמישות, אך זאת כל עוד התנהלותו של המבקש אינה נגועה בזלזול מכוון כלפי בית המשפט או התעלמות מדעת (ראו: זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית עמ' 739). בענייננו, לא ניתן להשתחרר מהרושם המתקבל במקרה בו עסקינן ולפיו, בהתנהגות המבקש דבקה מידה לא מבוטלת של זלזול, או לכל הפחות, התעלמות מהדיון ובחירה מדעת שלא להתייצב בזמן.

12. תנאי ראשון זה של סיבת המחדל אינו מתקיים בחלל ריק, ובינו לבין התנאי של סיכוי התביעה יחסי גומלין. לאמור, שני תנאים אלה ניזונים האחד מהשני, כך שכעוצמת סיכויי התביעה תפחת הדרישה באשר להסברי המחדל, וההפך גם נכון ( ראה: רע"א 6265/04 מאיר כסיף נ' דורון רובין פ"ד נ"ט(3) 913). בענייננו, המבקש לא טרח לפרט את טענותיו וסיכוייהן והסתפק בטיעון הכללי כי בתביעתו אצור פוטנציאל ממשי לזכיה, אך אין בכך די.

13. לאור האמור לעיל אני בדיעה שיהיה נכון בנסיבות להורות על דחיית הבקשה. במסקנתי זו התחזקתי לנוכח העובדה שפס"ד הורה על מחיקת התביעה ולא דחייתה, כך שבפועל הדרך סלולה בפני המבקש בהגשת תביעתו בשנית.

14. יתרה מכך, לאור התנהלותו של המבקש שתוארה לעיל, אין כל הצדקה לבטל את פס"ד ולקבוע מועד קרוב לשמיעת ראיות הצדדים, על חשבון זמנם של מתדיינים אחרים שהקפידו על קיום החלטות שניתנו בעניינם. מחיקת התביעה והחיוב בהוצאות נראים בעיניי תגובה הולמת ונכונה להתנהלותו וזלזלו של המבקש, הגם וכפי שציינתי אין ליתן למבקש זה עדיפות על פני אחרים, אלא יהיה נכון שהמבקש יגיש תביעתו מחדש, היה ויראה לנכון לעשות זאת, תוך תשלום האגרה וההוצאות כן המתנה עד לקביעת דיון בענייננו.