גנאים נ' אבו סאלח

פסק דין

התובע רכש מאחיו של הנתבע את זכויותיו בחלק מהמגרשים הידועים כמגרשים 100/5 ו-100/6 בסחנין (להלן: "החלקה"). הנתבע היה המחזיק במגרשים אלה, וכן במגרש הידוע כמגרש 100/3, והשתמש בשטח כמגרש כדורגל. ביום 9.6.09 נחתם בין התובע לבין הנתבע זכרון דברים המסדיר את מסירת החלקה מהנתבע לתובע (להלן: "זכרון הדברים"). הנתבע מסר את החלקה לתובע. החלקה היתה, כאמור, חלק ממגרש הכדורגל של הנתבע, ולאחר מסירתה לתובע נוצר מצב, כי הצדדים מחזיקים בחלקות סמוכות בעלות גבול משותף. התובע בנה גדר בין שתי החלקות. לטענתו, על הנתבע להחזיר לו מחצית מעלות ההוצאות השונות הכרוכות בבנית הגדר, וכן לפצותו בגין נזקים שונים שגרם לו התובע בכך שהפר את ההסכם ביניהם.

בנית הגדר

בתצהיר העדות הראשית שלו (ת/1) מסר התובע בסעיף 9:

"הנני מצהיר כי בעת כריתת זכרון הדברים מיום 9.6.09, הוסכם שאני אבנה את הגדר המפריד בין שני המגרשים (גבול משותף), אולם מאחר והגדר שנבנתה על ידי נפלה סוכם בעל פה ביני לבין הנתבע על בנית גדר בטון בגובה של מטר בערך, עם יסודות, ורשת מלמעלה בגובה של כ-2.5 מטר, ואשר העלות תחולק באופן שווה ביני לבין הנתבע".

בחקירתו הנגדית הסביר התובע, כי הגדר שהיתה במקום נפלה, שכן ילדים דחפו אותה והפילו אותה ארצה (עמ' 5 שו' 25-26 לפרוטוקול).

בהמשך תצהירו מפרט התובע, כי בנה את הגדר כמוסכם, ונשא בעלויות בניתה, לרבות עלות הוצאת ההיתר לבניתה, ואולם הנתבע לא החזיר לו מחצית מן העלויות, כפי שהתחייב.

הנתבע מסר בתצהיר העדות הראשית שלו (נ/3), כי בזכרון הדברים סוכם, כי התובע יבנה את הגדר על חשבונו, וכך אכן היה, ועל כן אין הנתבע חייב לשלם לו מחצית מעלות בניתה. בחקירתו הנגדית הכחיש הנתבע, כי הגדר נפלה ונבנתה מחדש על ידי התובע (עמ' 8 שו' 15-16 לפרוטוקול).

אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע אכן בנה גדר בטון, שעליה רשת, בין החלקות.

זכרון הדברים (נ/1) קובע כדלקמן:

"3. צד ב' (התובע – מ.צ.) יבנה על חשבונו קיר מבטון בין זכויות שני הצדדים מצד הצפוני ועד לצד הדרומי.

4. ...

5. על הקיר יציב צד ב' גדר מברזל (רשת) המפקידה את הזכויות (ההדגשות שלי – מ.צ.)".

כפי שניתן לראות, כבר בזכרון הדברים סיכמו הצדדים, כי התובע יבנה על חשבונו גדר מבטון ועליו רשת. על כן אני דוחה את טענת התובע, כי סוכם על הקמת גדר בטון רק בשלב מאוחר יותר, לאחר החתימה על זכרון הדברים, כאשר הגדר שהקים נפלה.

באשר לעלויות קבלת ההיתר לבנית הגדר, הרי שמשהוסכם בזכרון הדברים, כי התובע ישא בהוצאות בנית הגדר, והוצאות קבלת ההיתר הנחוץ לשם כך לא הוצאו מכלל זה, הרי שעל פי ההסכם, על התובע לשאת גם בעלות זו.

עמודי התאורה

אין חולק, כי בחלקתו של התובע היו מוצבים שני עמודי תאורה, וכי הנתבע עקר אותם ממקומם ולקח אותם לעצמו. התובע טוען, כי לקיחת העמודים נעשתה ללא רשותו, ועל הנתבע לפצותו על כך (סעיפים 13-14 לת/1). הנתבע טוען, כי נטל את העמודים "כי זה מוסכם לקחת אותם" (עמ' 8 שו' 28 לפרוטוקול). לא הוגש לבית המשפט ההסכם בו רכש התובע את החלקה מאחיו של הנתבע. משכך, לא ידוע לבית המשפט מה הוסכם לגבי עמודי התאורה בהסכם זה, אם בכלל היתה התיחסות לכך. הואיל ונטל ההוכחה מוטל על התובע, הרי שהמסקנה היא, כי התובע לא עמד בנטל, ולא הוכיח את זכותו בעמודי התאורה.

בנוסף, לא הוכיח התובע את שווי עמודי התאורה, וגם מסיבה זו דינה של תביעתו בנושא זה להידחות.

החזר מע"מ

בתצהירו טוען התובע, כי על הנתבע לשלם לו סכום של 4,950 ₪ בגין החזר מע"מ, הואיל וכנגד תשלום סכום של 30,000 ₪ לנתבע, כמוסכם בזכרון הדברים, התחייב הנתבע למסור לו חשבונית מס, אך לא עשה כן.