גמליאל(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של התפרצות למקום מגורים בצוותא, גניבה, היזק לרכוש במזיד והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

נטען כי בתאריך 24/03/10 הוא התפרץ ביחד עם אחר לביתו של המתלונן ברעננה, נכנס לבית וגנב מהבית רכוש רב הכולל תכשיטים, שעוני רולקס, שטרות כסף ישראלי וזר, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הרכוש מהמתלונן שלילת קבע. בהמשך, כאשר הגיע השוטר לבית, סירב העורר להזדהות בפניו ובכך עשה מעשה בכוונה להפריע לשוטר במילוי תפקידו.

במקביל להגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בדיון בפני בימ"ש קמא הייתה הסכמה, לצורך הליך המעצר, לקיומן של ראיות לכאורה וכן לקיומה של עילת מעצר. הדיון כולו בבימ"ש קמא נסב למעשה אך סביב בקשתה של הסנגורית להורות על שחרורו של העורר לקהילה טיפולית לצורכי גמילה מסמים. בימ"ש קמא, בהחלטה מנומקת ומפורטת, הביא פסקי דין רבים בנושא הגמילה בשלב המעצר, ובנושא בחינת החלופה, ובסופו של דבר, יישם את ההלכות הללו, בחן לגופו של עניין את האפשרות של חלופה במקרה דנן וקבע כי אין מקום להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בדמות מוסד גמילה.

על כך הערר שבפני. טוען הסנגור כי ביהמ"ש קמא טעה בכך שלא הורה על תסקיר מעצר אשר יבחן אפשרות הפנייתו של העורר להליך גמילה כבר בשלב זה, לנוכח מסמכים שונים שהוגשו בפני ביהמ"ש קמא מש/1 מש/2, אשר מעידים על תחילתו של הליך טיפולי על ידי העורר טרם מעצרו. עוד טוען הסנגור כי אין שום טעם ושום תועלת בשליחתו של העורר למעצר עד תום ההליכים, שעה שהעורר באופן כן ואמיתי מבקש להתחיל בהליך גמילה, ואף החל בהליכים לצורך כך, וכי הדבר רק ידרדר את מצבו וגם יקשה עליו בניהול משפטו. לטענת הסנגור, בכל מקרה ומקרה ראוי לבחון לגופו של עניין את חלופת המעצר, דבר שלטענתו לא נבחן באופן אמיתי במקרה זה על ידי ביהמ"ש קמא.

ב"כ המשיבה תומך יתדותיו בהחלטת ביהמ"ש קמא, שהיא מנומקת ומפורטת ביותר, ומבוססת על הפסיקה המחייבת של ביהמ"ש העליון.

כפי שציין כב' ביהמ"ש קמא בצדק בהחלטתו, החובה, המוטלת לפי החוק, לבחון חלופת מעצר, אין פירושה שניתן תמיד להשיב על שאלת החלופה רק לאחר קבלת תסקיר מבחן. נקבע פעמים רבות כי עוצמת מסוכנות גבוהה ומוכחת עשויה לייתר את הצורך בבחינת חלופת מעצר קונקרטית. זאת כאשר הנתונים המוצגים בפני ביהמ"ש מספיקים כשלעצמם על מנת להכריע בעניין זה, ללא צורך בחוות דעת של שירות המבחן. ביהמ"ש קמא ציטט שורה של הלכות בעניין זה, ולאלה הוסיף גם את בש"פ 9302/08, שם נאמר: "אינני שוללת את הטענה כי טוב תעשנה הערכאות דלמטה אם תמנענה מלהורות על הגשת תסקיר מקום בו נסיבות המקרה מעידות באופן ברור על מסוכנות בלתי ניתנת לאיון הנשקפת מהעורר העומד בפניהן".

במקרה שלפני עמד ביהמ"ש קמא על עברו הפלילי המכביד והמעיק של העורר. העורר נדון בשנת 2003 על 4 תיקים של התפרצויות למקום מגורים, בשנת 2005 על תקיפת שוטרים ובשנת 2008 על עבירות של קבלת נכסים שהושגו בפשע והתפרצות לבית מגורים. העורר נדון ל-40 חודשי מאסר ומאסר על תנאי למשך 18 חודש, שהינו בר הפעלה כיום. העבירה נשוא כתב האישום הנוכחי בוצעה ביום 24/03/10, כאשר העורר שוחרר ממאסר רק כחודש וחצי קודם לכן, ביום 09/02/10.

על כל אלה ציין ביהמ"ש קמא בפסקה 25 להחלטתו כי המסוכנות הנשקפת מן העורר נלמדת מעצם טיבן של מעשיו, כמותם והאינטנסיביות שלהם וגם מן הסיכון שהם טומנים בפגיעה בבני אדם. עוד ציין ביהמ"ש כי העורר הורשע בעבר בין היתר בבריחה ממשמורת חוקית, תקיפת שוטרים, וגם באישום הנוכחי מיוחסת לו בין היתר הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. כל אלה מקשות ביתר שאת ליתן בעורר אמון ולשקול את בקשתו לחלופת מעצר.

ביחס לבקשה העיקרית של העורר, היינו לערוך בגינו תסקיר מעצר לצורך בחינת האפשרות להפנותו להליך גמילה בשלב המעצר, נקבע כבר פעמים רבות מאוד בפסיקה כי ביהמ"ש אינו משחרר נאשם מן המעצר כדי לאפשר לו להתחיל תהליך של גמילה וכי העיתוי המתאים לכך הוא לאחר סיומו של המשפט, במסגרת קביעת העונש. גם בעניין זה ציטט ביהמ"ש קמא הלכות לרוב מביהמ"ש העליון, ולאלה הייתי מוסיף גם את בש"פ 5558/09, שם נאמר על ידי ביהמ"ש העליון: "שלב ניהול המשפט אינו השלב המתאים והטבעי להליך גמילה מסמים בצורת חלופת מעצר. מקומו האפשרי של הליך גמילה במקרים מתאימים הוא בשלב ריצוי העונש. סטייה מכלל זה אפשרית במקרה חריג, שבו החל הנאשם בהליך גמילה קודם לאירוע העברייני שבעטיו נעצר, והליך זה, שנקטע בעיצומו, הצביע על הסתברות ממשית להצלחה".

זה איננו המקרה בתיק זה. המסמכים שהוצגו על ידי העורר בבימ"ש קמא ובפניי, מש/1, מש/2, אינם מלמדים על כך שהעורר אכן החל בהליך גמילה, ובוודאי ובוודאי שאין הם מלמדים על הסתברות ממשית להצלחה. העורר לא החל בהליך גמילה טרם העבירה נשוא האישום וטרם מעצרו.

לאור כל האמור לעיל, סבורני כי נכונה החלטתו של בימ"ש קמא (כב' השופט חיסדאי) אשר בחן ובדק את הסוגייה מכל היבטיה, ובחן גם באופן מעשי את האפשרות לחלופת מעצר על פי נסיבות המקרה, והגיע למסקנה כי אין הצדקה לכך.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערר.

ניתנה והודעה היום י' תמוז תש"ע, 22/06/2010 במעמד הנוכחים.

צבי דותן, שופט

הוקלד על ידי: רינת מימוני