גמליאל נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

העורר, מר פנחס גמליאל, נולד בשנת 1929 בעיר בז'ה בתוניסיה ושהה בה עד שהוצע לו, עם התקרבות קו החזית לעיר והחשש שהגרמנים עומדים לכבוש אותה, לעבור לאלג'יריה כפליט. כמו כן סיפר כי בעת הפגזת העיר ע"י הגרמנים, הוא ומשפחתו נמלטו אל מחוץ לעיר.

העורר הגיש תביעה להכיר בו כנכה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן חוק הרדיפות), נדחה ועורר בפנינו על ההחלטה.

המשיבה אינה חולקת על גרסת העורר ומנמקת סירובה בכך שלא היה נתון לרדיפה ולשלילת חופש ע"י גרמניה מאחר ובז'ה לא נכבשה ע"י הגרמנים והפינוי ממנה, כמתואר על ידי העורר, היה ביוזמת השלטונות הצרפתיים ששלטו בה ולא ע"י המשטר הנאציונל סוציאליסטי.

כמו כן אין חולק כי לעורר היתה נתינות צרפתית בזמן הרלוונטי והוא מחזיק בה עד היום.

העורר, שאינו מיוצג, הופיע לראשונה בפני הוועדה בינואר 2010 והונחה ע"י כב' השופט פרידלנדר, לבדוק האם כאזרח צרפתי הינו זכאי להגיש תביעתו לצרפת. בפנינו ציין כי פנה לשגרירות צרפת ונאמר לו שאינו זכאי לפיצוי מצרפת, אך אין בידיו הסבר ואסמכתא לפנייה ולתשובה שקיבל לטענתו.

דיון

לאחר ששמענו עדות העורר ועיינו בתביעתו, מצאנו כי דין הערר להידחות הן בשל סוגיית הנתינות והן לגופו של דבר.

לעניין הנתינות: בשל נתינותו הצרפתית בעת הרדיפות, העורר אינו ממלא אחר תנאי הסף הקבוע בסעיף 1- הגדרת "נכה"- לחוק הרדיפות, היינו, אינו זכאי לפיצוי לפי חוק הפיצויים הגרמני משום שלא היה חסר נתינות או פליט כנדרש לפי סעיף 160 לחוק זה, ועל כן אינו זכאי גם לפי חוק הרדיפות.

עילת הנרדפות: בהצהרה שמסר העורר בפני המשיבה ובעדותו בפנינו, הדגיש את הפחד שהביא אותו ואת בני משפחתו לברוח אל מחוץ לבז'ה בגלל ההפצצות הכבדות על העיר ע"י הגרמנים, אך כידוע תלאות מלחמה מסוג זה אינן מוגדרות כמעשה נרדפות. ואילו דברי העורר על היציאה מבז'ה לאלג'יריה, אינם מהווים תשתית עובדתית מספקת לתחולת הלכת הפחד.

לאור האמור אנו דוחים את הערר.

מזכירות הוועדה תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין בשאלה משפטית בלבד.

כב' השופטת בדימ' רחל גרינברג- יו"ר

ד"ר נעמי אפטר- חברה

עו"ד יהודית ארבל- חברה

ניתן היום, ט"ו שבט תשע"א, 20 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.