גמליאל ואח' נ' א.ד. משר"פ בע"מ ואח'

הנתבעת היא חברה המספקת שירותי רפואה דחופה בבית הלקוח. התובעת היא קשישה שנרשמה לשירותי הנתבעת בשנת 2007 ומאז הוארך החוזה מידי שנה. בשנת 2015 ביקשה התובעת לבטל את ההתקשרות שבין הצדדים. למרות זאת, המשיכה הנתבעת לחייב את התובעת באמצעות הוראת הקבע שבבנק, עד אשר האחרונה ביטלה את הוראת הקבע.

התובעת טוענת כי לאחר סיום ההתקשרות גילתה פרטים שלא ידעה קודם לכן ולכן הוגשה התביעה, במסגרתה נטען כי התובעת הוחתמה במרמה על הסכם הארכת השירות וכן שבמשך השנים הועלו דמי המנוי השנתיים מבלי ידיעתה. התובעת ביקשה אפוא להשיב לה את הסכומים שנגבו ממנה ביתר והעמידה את סכום תביעה על סך של 10,000 ש"ח. כן ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בפיצויים לדוגמא (מבלי לפרט בשל איזו הפרה).

הנתבעת מצדה הגישה תביעה שכנגד במסגרתה עתרה לחייב את התובעת עבור החודשים בהם לא שולמו את דמי המנוי, וזאת עד תום תקופת החוזה.

אגב הגשת כתב תשובה לכתב התביעה שכנגד, הורחבה היריעה והתובעת טענה כי במספר הזדמנויות חייבה הנתבעת את חשבונה פעמיים באותו חודש. התובעת צירפה דפי חשבון בנק לתקופת ההתקשרות והצביעה על החיובים הכפולים לטענתה. הנתבעת לא התנגדה להרחבת חזית זו ונערך בירור יסודי בנושא ומשכך אני רואה בנושא חלק מהתביעה.

אקדים מסקנה להנמקה ואציין כי דין התביעה להתקבל ואילו דין התביעה שכנגד להידחות. אפרט להלן עמדתי.

יחסי הצדדים נפרשו על פני כשמונה שנים. תחילת ההתקשרות בשנת 2007 ובהמשך הוארך החוזה מידי שנה, כאשר המחיר עלה בכל שנה. הארכה זו בוצעה באמצעות טופס קצר שהוכתר במילים "סיכום שיחה – נספח להסכם" (להלן – "חוזה ההארכה"). התובעת טוענת כי לא הייתה מודעת לשינוי במחיר מידי שנה. הנתבעת הציגה את חוזי ההארכה לשנים 2013 - 2015 (כולל) ואת החוזה המקורי משנת 2007 וטענה כי התובעת הייתה מודעת לשינויי המחיר וחתמה על חוזי ההארכה. בנוסף טוענת הנתבעת כי הייתה רשאית לחייב את התובעת במלוא מחיר המנוי השנתי, לאור התחייבותה לשלם את מלוא תקופת המנוי השנתי.