גמאל אחמד נ' אשר אלון-מסגריית אלון

החלטה

בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן נגד המבקש ביום 9/3/11, ואשר מחייב אותו לשלם למשיב דמי הבראה ודמי חגים, בסכומים שפורטו בפסק הדין.

ביום 17/5/11 המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור (הודעת הערעור הוגשה לבית הדין הארצי לעבודה ביום 10/4/11). הבקשה איננה מנומקת, ועיון בהודעת הערעור מלמד, לכאורה, כי במסגרת הערעור מבקש המערער להסתמך על מסמכים שלא היו בפני בית הדין בעת הדיון בערכאה הראשונה.

על אף שהבקשה הועברה ביום 18/5/11 לתגובת המשיב, עד היום לא התקבלה תגובתו ולפיכך החלטה זו ניתנת על יסוד הבקשה בלבד.

הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו באורח מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימושו של פסק הדין. עיכוב ביצוע של פסק דין הוא בבחינת החריג, במיוחד כן כשהמדובר בחיוב כספי, וגם טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה, והקושי להפרע ממנו באם יפסיד בערעור איננה יכולה להטען בעלמא והיא צריכה להיות מבוססת. (בש"א (ארצי) 356/06 בן תור נ' יעקב הרמתי (פורסם בנבו).

במקרה שלפני, לאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות העניין, ולבקשת המערער כפי שהובאה בפני, הגעתי לכלל דעה כי המבקש לא הראה עילה אשר יש בה כדי להצדיק עיכוב ביצועו של פסק הדין. האפשרות שערכאת הערעור תעיין בראיות החדשות שעליהם מסתמך המבקש ותתערב בממצאי הערכאה הדיונית, גם אם היא קיימת, איננה מצדיקה כשלעצמה עיכוב ביצוע פסק הדין.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ג' סיון תשע"א, 05 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: