גמ"ר 875-05-15 פרקליטות מחוז תל אביב פלילי נ' זינר

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית בניגוד לסעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 יחד עם סעיפים 64 ו- 40 לפקודת התעבורה [נ"ח] תשכ"א – 1961.

העובדות

1.מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 5.2.15 שעה 07.17 לערך נהג הנאשם אוטובוס ברחוב לה גרדיה ת"א ממזרח למערב. הדרך היא דרך עירונית בה מותרת מהירות עד 50 קמ"ש ובכיוון נסיעת הנאשם 2 נתיבי נסיעה. סמוך לבית 58 מסומן מעבר חצייה להולכי רגל (תמרור 811) ומעליו מוצבים תמרור 306 ("תן זכות קדימה להולכי רגל") ורמזור 707 מהבהב הנראים היטב ממרחק 140 מ'. בשלב מסוים, עבר הנאשם לנתיב השמאלי מבין 2 נתיבי הנסיעה. אותה עת חצה את הכביש על מעבר החצייה האמור מר נחמן אריאב, יליד 1926 (להלן: "המנוח") מימין לשמאל כיוון תנועת הנאשם כאשר הוא נעזר במקל הליכה. הנאשם קרב למעבר החצייה בנסיעה רצופה תוך האצה עד למהירות של 58 קמ"ש. משהבחין הנאשם במנוח החוצה את הכביש - בלם בלימת חרום ופגע במנוח עם רכבו לאחר שהאחרון הספיק לחצות מרחק של 3.5 מ' על מעבר החצייה. כתוצאה מהתאונה הובהל המנוח לבית החולים אך נפטר מפצעיו. עובר לתאונה שררו תנאי מזג אוויר נוחים, יום בהיר וראות טובה וכביש יבש, תקין וישר.

2.נוכח האמור יוחסה לנאשם רשלנות שהתבטאה, בין היתר, בכך שנהג במהירות בלתי סבירה לתנאי הדרך ולא שם ליבו למתרחש בדרך. עוד יוחסה לנאשם רשלנות בכך שלא האט בעת שהתקרב למעבר החצייה, חירף היכרות מוקדמת את המקום וחרף קיומם של תמרורים המתריעים על התקרבות למעבר החצייה.

הסדר הטיעון

3.הנאשם כפר במיוחס לו ובתיק נשמעה פרשת התביעה במלואה. לאחר תום פרשת התביעה הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשם יודה ויורשע בעובדות כתב האישום והצדדים יטענו במשותף ל- 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, פיצוי למשפחת המנוח, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי ופסילה בפועל. לעניין הפסילה סוכם כי המאשימה תגביל עצמה ל- 5 שנות פסילה בעוד שההגנה חופשית בטיעוניה לענייו זה.

טיעוני הצדדים

4.ב"כ המאשימה מציינת כי בגדר שיקוליה הביאה בחשבון את הצורך להטיל ענישה משמעותית שתשקף את הפגיעה בערך קדושת החיים, את העובדה שהתאונה אירעה על מעבר חצייה שהינו "מבצרו" של הולך הרגל והעובדה שהנאשם נהג לא אחת בדרך האמורה. מאידך שקלה המאשימה את נטילת האחריות מצד הנאשם, את מהירות נסיעתו הסבירה ואת העובדה – שעלתה במסגרת ראיות התביעה – כי המנוח לא חצה את הכביש באופן זהיר. המאשימה טוענת כי בהסכימה לענישה של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות הלכה היא כברת דרך לקראת הנאשם וכי ראוי לאזן הקלה זו כנגד החמרה ברכיב פסילת הרישיון ולהעמידו על 5 שנים.

5.ב"כ הנאשם טוען כי יש לזקוף לזכות הנאשם את הודייתו ונטילת האחריות כמו גם את רשלנותו התורמת של המנוח בעת חציית הכביש. עוד יש לזקוף לזכות הנאשם את עברו התעבורתי שהתיישן ואת העובדה שרוב הרשעותיו היו טכניות. ההגנה טענה כי רשלנות הנאשם היא ברף הנמוך. לנאשם, נטען, נסיבות אישיות ומשפחתיות לא פשוטות והוא תלוי ברישיון הנהיגה שלו לשם פרנסת ילדיו. לשיטת ההגנה, מתחם העונש ההולם לעניין רכיב פסילת הרישיון נע ביו 18 חודשי פסילה ל- 3 שנות פסילה.

6.הנאשם בדברו האחרון הביע צער וחרטה על המקרה וביקש התחשבות במצבו לאור הפגיעה הצפויה במקור פרנסתו ופרנסת משפחתו.

דיון והכרעה

7.וזה יהיה סדר הדיון: תחילה אבחן אם ההסדר לעניין העונש מצוי במתחם העונש ההולם לעבירה בנסיבותיה. ככל שהתשובה לכך תהיה חיובית אברר מהי, על פי מתחם העונש ההולם, תקופת הפסילה ההולמת.

גרימת מוות בנהיגה רשלנית : מתחם העונש ההולם

(א)הערך המוגן ומידת הפגיעה

8.העבירה בה הורשע הנאשם נועדה להגן על ערך קדושת החיים אשר נפגע במקרה זה באופן מרבי. לעניין זה נקבע, למשל, כי "הענישה צריכה בראש ובראשונה לתת ביטוי לקדושת חיי אדם, לכך שסתם על לא עוול בכפו מצא קורבן התאונה את מותו. לצד היבט זה – למידת הרשלנות שבא מדובר. האמצעי הענישתי היחיד שאכן מעמיד את חיי האדם במרכז הוא המאסר" (עפ"ג 26904-04-14 מדינת ישראל נ' זוהר (מיום 2.7.14)).