גמ"ר 6165-05-13 מדינת ישראל נ' טוקטלי

הנאשמת הורשעה, על פי הודאתה,בגרם מוות תוך נהיגת רכב ברשלנות, עבירה על סעיף 304 לחוק העונשין,התשל"ז-1977, בקשר עם סעיפים 64ו-40 לפקודת התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 1.3.13, בשעה 10:20 לערך, נהגה הנאשמת ברכב בבת ים, ברחוב כצנלסון,מכיוון צפון לכיוון דרום ובהגיעה בסמוך לאחר הצומת עם רחוב בית וגן, לא הבחינה בהולך הרגל, יורדן איבנוב ז"ל, יליד 1942, שחצה אותה עת את הכביש, כארבעה מטרים לאחר מעבר חצייה המסומן במקום ופגעה בו, לאחר שהספיק לחצות 3.6 מטרים מרוחב מעבר החצייה.

מעוצמת הפגיעה, הוטח המנוח בכביש, נחבל חבלות קשות בכל חלקי גופו ומותו נקבע מספר שעות לאחר מכן, בבית החולים.

ביום 13.4.14, הודתה הנאשמת במיוחס לה בכתב האישום, במסגרת הסדר טעון שגובש בין הצדדים, הכולל, מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים, שירוצה בדרך של עבודות שירות, פסילת רישון נהיגתה של הנאשמת לצמיתות, מאסר מותנה ופיצוי למשפחת המנוח.

במועד זה, הבהיר ב"כ המאשימה לבית המשפט, כי הסדר הטעון אינו מקובל על משפחת המנוח.

כחלק מהסדר טעון, נשלחה הנאשמת לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות ומחמת תקלה, שיש רק לברך עליה, הועברה ההחלטה גם אל שירות המבחן, אשר נתן תסקיר בעניינה.

ביום 14.9.14, הציגו הצדדים ראיותיהם וטיעוניהם לעניין העונש, כמפורט בפרוטוקול וכן, העידה בתו של המנוח, הגב' איוונוב רוסיצה, באופן מאופק ואצילי.

דיון והכרעה

מתחם הענישה ההולם ייקבע על-פי סעיף 40ג(א) לחוק העונשין ולפיו יש מקום ליתן משקל לערך או הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בהם, למדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40ט.

באופן נהיגתה, פגעה הנאשמת בערך הנעלה של קדושת החיים, ערך עליו אנו מצווים להגן כחברה, בכל דרך אפשרית.

בע"פ 6755/09, ארז אלמוג נגד מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון, מהם העקרונות לפיהם יש לגזור את דינו של מי שהורשע בגרם מוות ברשלנות בתאונת דרכים: "נדמה שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות".

סעיף 304 לחוק העונשין, קובע עונש מאסר של 3 שנים, בעבירות של גרם מוות ברשלנות ואילו סעיף 64 לפקודת התעבורה, שעניינו, גרם מוות ברשלנות תוך שימוש ברכב, קובע כי תקופת המאסר תהיה בין 6 חודשים ל-3 שנים, אלא אם מצא בית המשפט, על פי הנסיבות, כי אין מקום לעונש של מאסר.

סעיף 40 לפקודת התעבורה, קובע עונש פסילה שלא תפחת מ-3 שנים.

נוכח האמור לעיל, הרי שהסדר הטעון שהציגו בפני הצדדים, נמצא במתחם הענישה הראוי, אף אם ברף התחתון שלו, על פי החוק והפסיקה.

נימוקי הצדדים להסדר הטעון המקל, היו נימוקים ראייתיים, כמו גם נטילת אחריות מלאה מצדה של הנאשמת, וותקה בנהיגה ועבר תעבורתי תקין ביותר.