גמ"ר 2805-06-14 מדינת ישראל נ' איפריימוב

הנאשמת הורשעה, על פי הודאתה ובמסגרת הסדר טעון לעניין העונש,בגרם מוות תוך נהיגת רכב ברשלנות, עבירה על סעיף 304 לחוק העונשין,התשל"ז-1977, בקשר עם סעיפים 64ו-40 לפקודת התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 14.11.13, בשעה 15:15 לערך, נהגה הנאשמת ברכב בבני ברק, ברחוב ז'בוטינסקי,מכיוון מערב לכיוון מזרח, כאשר במושב האחורי של הרכב, יושבת מאיה אברמוב, ז"ל, אמה של הנאשמת (להלן – המנוחה) ובהגיעה לצומת עם רחוב אבו חצירא, סטתה הנאשמת שמאלה כיוון נסיעתה ופגעה בעמוד תמרור המוצב על אי תנועה בנוי במקום.

כתוצאה מהתאונה, נחבלה בגופה המנוחה חבלות קשות, הובהלה לבית החולים ובשעה 23:00, נקבע מותה.

ביום 9.11.14, הציגו הצדדים ראיותיהם וטיעוניהם לעניין העונש, כמפורט בפרוטוקול, לרבות הנאשמת עצמה, אשר סיפרה באריכות על המנוחה, אמה, על אישיותה, הקשר העמוק שהיה ביניהן, מצבה הגופני ונסיבות קרות התאונה, למיטב זיכרונה.

דיון והכרעה

מתחם הענישה ההולם ייקבע על-פי סעיף 40ג(א) לחוק העונשין ולפיו יש מקום ליתן משקל לערך או הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בהם, למדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40ט.

באופן נהיגתה, פגעה הנאשמת בערך הנעלה של קדושת החיים, ערך עליו אנו מצווים להגן כחברה, בכל דרך אפשרית, אך אין ספק כי במקביל, פגעה גם פגיעה אנושה בעצמה ובמשפחתה.

בע"פ 6755/09, ארז אלמוג נגד מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון, מהם העקרונות לפיהם יש לגזור את דינו של מי שהורשע בגרם מוות ברשלנות בתאונת דרכים: "נדמה שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות".

סעיף 304 לחוק העונשין, קובע עונש מאסר של 3 שנים, בעבירות של גרם מוות ברשלנות ואילו סעיף 64 לפקודת התעבורה, שעניינו, גרם מוות ברשלנות תוך שימוש ברכב, קובע כי תקופת המאסר תהיה בין 6 חודשים ל-3 שנים, אלא אם מצא בית המשפט, על פי הנסיבות, כי אין מקום לעונש של מאסר.

סעיף 40 לפקודת התעבורה, קובע עונש פסילה שלא תפחת מ-3 שנים.

ברע"פ 2996/13,נייאזוב נגד מדינת ישראל, אליו התייחסה ב"כ המאשימה בטיעוניה, נאמר: "ההתחשבות בנסיבות אישיות לפטור ממאסר בפועל, תהא במקרים חריגים וכמובן, תוך הבאה בחשבון של מידת הרשלנות בכל מקרה ספציפי".

בהמשך, מוסיף כבוד הש' רובינשטיין וחוזר: " המדיניות השיפוטית היא מאסר בפועל, בהיעדר נסיבות אישיות חריגות מאוד המצדיקות זאת".