גלית קיזמן נ' איל מקיאג'

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין פצעי אקנה שנגרמו לתובעת לטענתה בשל שימוש בקרמים ששיווקה הנתבעת.

התביעה נדחית מאחר ולא הוכח קשר סיבתי בין השימוש בקרמים לבין התפרצות האקנה. הוכח שקיימים מספר רב של גורמים שעשויים לגרום לאקנה וחשדה של התובעת כי דווקא הקרמים הם הגורם לא בוסס. הראיה המרכזית היא טענת התובעת כי הפצעים הופיעו לאחר שימוש קצר בקרמים, אולם המומחה מטעם בית-המשפט העיד שאין זה סביר ששימוש של ימים בודדים בקרמים הוא שגרם להתפרצות האקנה, ולא ניתן לשלול כי האקנה פרצה בשל גורם האחר. התובעת מבקשת להסתמך על העובדה שהנתבעת לא קיבלה רישיון תמרוק כנדרש בסעיף 2 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (תמרוקים), תשל"ג-1973 (צו הפיקוח) ולהעביר את נטל הראיה לנתבעת, אך לא הוכח שהפרת החיקוק גרמה לנזק ולא הובאה ראיה לקיום פגם כלשהו בקרמים או באיזה ממרכיביהם. אשר לנזק: הצלקות בפניה של התובעת הן קלות יחסית ואינן בולטות והערכת המומחה מטעם בית-המשפט כי הנכות בגינן היא בשיעור 1% מתקבלת.

הצדדים

התובעת, ילידת 1979, כבת 33, בעבר עובדת משרד החינוך וכיום עובדת משרד הבריאות.

הנתבעת היא חברה בע"מ העוסקת בייבוא ושיווק מוצרי קוסמטיקה של יצרנית מוצרי קוסמטיקה זרה בשם Il-Makiage. הנתבעת מפעילה גם "מכללה" ללימודי איפור ובה מועברים, בין השאר, קורסים שבסיומם מנפיקה המכללה "תעודת מאפר/ת מקצועי/ת בינלאומית".

התמרוקים ורכישתם

אחותה של התובעת עברה קורס איפור אצל הנתבעת.

האחות רכשה שני תמרוקים שמשווקת הנתבעת ונועדו למריחה על הפנים – מסכת ריענון (Refreshing Mask) בשם Anytime salon facial וקרם לילה מזין (Nourishing Night Creme) בשם Post makeup. הרישום על השפופרות שצולמו מציין כי התמרוקים יוצרו בארה"ב על-פי נוסחה צרפתית [ת/1 למוצגי התובעת].

האחות לא זומנה לעדות ולא נרשם מתי עברה את הקורס ומתי רכשה את הקרמים.

אין חולק כי קרם הלילה לא קיבל רישיון תמרוק כנדרש בסעיף 2 לצו הפיקוח. לטענת מנכ"ל הנתבעת מדובר בטעות משרדית ובעניין טכני בלבד, שכן התמרוק קיבל רישיון שיווק של מנהל המזון והתרופות בארה"ב (FDA) וברי כי היה מקבל רישיון תמרוק ישראלי.

השימוש בתמרוק והופעת פצעי האקנה

התובעת טוענת כי אחותה העבירה לה את התמרוקים במאי 2004 וכי לאחר שהשתמשה בהם מספר ימים החלו להופיע על פניה פצעים מוגלתיים דמויי אקנה. התובעת טוענת כי הפסיקה את השימוש בקרמים משום ש"חשדתי כי הפצעים הינם תופעת לוואי של הקרמים" [סעיף 5 לתצהירה] אולם הפצעים לא החלימו.

התובעת פנתה לטיפול בקופ"ח וברישומי רופא הקופה, ד"ר דן רוזנברג, מ-21/6/04 נרשם "פריחה בפנים מחודש. מצב כללי טוב. חשד לאלרגיה בפנים אחרי טיפול קוסמטיקה/לפי דבריה" [נ/3]. לא נרשם שהתובעת סובלת מאקנה ולא תוארה הפריחה האלרגית.

אביה של התובעת פנה למנכ"ל הנתבעת, מר חנוך רידר, שהפנה את התובעת לקוסמטיקאית, גב' אתי וולף, שביצעה מספר טיפולים קוסמטיים על חשבון הנתבעת. בנוסף מימנה הנתבעת ייעוץ אצל פרופ' ראובן ברגמן שמצא כי התובעת סובלת מאקנה. הצדדים חלוקים על מסקנותיו של פרופ' ברגמן, שלא הוצגו בכתב, ולטענת הנתבעת הואיל ופרופ' ברגמן קבע שאין קשר בין האקנה לבין השימוש בתמרוקים לא הסכימה לממן טיפולים נוספים לתובעת.

ביולי 2004 פנתה התובעת לבית-חולים אלישע לצורך ביצוע טיפולי לייזר שנמשכו על פני מספר חודשים ועלותם 6,000 ₪. התובעת טוענת כי הנתבעת התחייבה לשאת בתשלום עבור הטיפולים, אולם בהמשך לא עמדה בהתחייבותה ולפיכך התובעת שילמה עבורם. הנתבעת מכחישה כי התחייבה לשלם עבור הטיפולים.

לא ברור מתי נרפאו הפצעים אולם מחוות דעתו של המומחה מטעם התובעת עולה כי ב-31/3/05 – כעשרה חודשים אחרי השימוש בתמרוקים – כבר לא הייתה אקנה פעילה, אולם נותרו פצעים אדומים שהיו בתהליך החלמה.

המומחים הרפואיים

התובעת הגישה חוות-דעת מטעם ד"ר מוריס טופז. ד"ר טופז ציין כי קיימים מספר גורמים להתפרצות אקנה בגיל מבוגר, אולם, לדעתו, במקרה הנוכחי "סמיכות הזמנים ... מצביעה לכאורה על קשר בין השימוש בחומרים לבין הופעת הפצעים בפניה של גלית קיזמן" [עמ' 6 לחוות דעתו]. ד"ר טופז העריך כי לתובעת נותרה נכות בשיעור 12% (8% נכות + הפעלת תקנה 15 במלואה).

הנתבעת הגישה חוות-דעת מטעם פרופ' אריה אינגבר. פרופ' אינגבר סבר כי הואיל והתובעת השתמשה בתמרוקים שימוש קצר לא סביר שהתמרוקים הם שגרמו להתפרצות האקנה. פרופ' אינגבר הסכים כי יתכן שהשימוש גרם לתגובה אלרגית, אך ציין כי זו רגישות אישית שלא ניתנת לגילוי מוקדם טרם התפרצותה. פרופ' אינגבר העריך כי לתובעת נכות קלה בשיעור 1% בלבד.