גלברט ואח' נ' טוקר

פסק דין

1.מדובר בתביעה לפיצויי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעים, לטענתם, כתוצאה מתקיפת כלב שבבעלות הנתבעת.

התובעים הינם בני זוג הגרים בשכנות עם הנתבעת. לנתבעת שלושה כלבים, אחד מהם פודל שחור, אשר על-פי הנטען, תקף כל אחד מן התובעים, בהזדמנות אחרת.

2.בתאריך 29/01/10 יצא התובע מס' 2 (להלן: "התובע") מביתו, ופגש בדרכו, בסמוך לביתו, את הנתבעת עם חברתה, גב' לודמילה, ובלוויית שלושת כלביה.

התובע העיד, כי בהיותו במרחק כשני מטר מהנתבעת, ובעת ששאל לשלומה, כלב הפודל קפץ עליו ונשך אותו ברגלו הימנית.

3.הנתבעת אישרה בפתח הדיון את דבר הנשיכה של התובע: "הכלב השחור אכן קפץ על התובע", אמרה; אלא שבמהלך עדותה טענה כי התובע התקרב אליה ו-"...עשה לי תנועה עם היד 'מה העניינים' על הכתף והכלב קפץ עליו...".

4.אינני מאמין לנתבעת שהתובע הניח ידו על כתפה, אך גם אם עשה זאת, אינני רואה בכך התגרות מצדו בכלב, או תקיפת בעליו של הכלב.

בהמשך עדותה אישרה הנתבעת כי הכלב קפץ על התובע עד למעל לברך, והתובע אמר "איי". כן אישרה הנתבעת כי התובע אמר לה מיד כי ננשך ע"י הכלב.

גם בהודעתה במשטרה (עותק ההודעה מצורף לתביעה), אישרה דבר נשיכת התובע.

יתרה מזו, חברתה של הנתבעת, הגב' לודמילה שעמדה לידה, העידה מטעמה, ואישרה, כי הכלב נשך את התובע; ואף אישרה כי מאוחר יותר נפגשה עם התובע והלה הראה לה את סימן הנשיכה.

הנה אם כן, הוכח בפניי כי התובע אכן ננשך בתאריך 29/01/10 ע"י כלבהּ של הנתבעת.

5.המקרה השני של הנשיכה אירעה עם התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת"), כאשר ננשכה ע"י אותו כלב של הנתבעת בתאריך 23/02/10.

הנתבעת מכחישה מכל וכל אירוע זה.

הנני נותן אמון מלא בעדותה של התובעת; מאידך עדותה של הנתבעת אינה אמינה בעיניי כלל ועיקר.

התובעת תיארה בפירוט את מקרה הנשיכה שלה, שהיה טראומטי מבחינתה, ונראה, עפ"י תיאורה, והמסמכים שצורפו, הרבה יותר רציני מהנשיכה שסל בעלה.

התובעת תיארה כי כשיצאה מביתה והלכה בשביל ראתה את הנתבעת עם שלושת כלביה, וכבר אז חששה מן הכלבים, בעקבות מקרה התקיפה שאירע עם בעלה.

עוד תיארה התובעת, כי הנתבעת לא דאגה להתרחק מהמקום, כדי ליתן לתובעת לעבור, התייחסה אליה בחוסר אכפתיות ובזלזול, התובעת המשיכה בלכתה, כאשר לפתע קפץ עליה הכלב ממרחק כשני מטרים ונשך אותה ברגל וירך שמאל. התובעת צעקה, בכתה והתפתלה מכאבים, אלא שהנתבעת בשלה חייכה והמשיכה בדרכה.

מיד לאחר המקרה הזעיקה התובעת את בעלה ופנתה לקבלת טיפול רפואי בקופ"ח.

התובעת גם תיארה כי בנותיה הקטנות חוששות לעבור דרך השביל הקרוב לביתן, והיא נאלצת בשל כך ללוותן ביציאתן מן הבית, ובחזרתן הביתה.

6.עדותה של התובעת נתמכת במסמכים הרפואיים שצורפו לתביעה, וכן באישור בדבר הגשת תלונה למשטרה (ר' נספח א' לתביעה), בגין נשיכת הכלב בתאריך 23/02/10.