גלבוע נ' רביבו

פסק דין

הנתבע שכר את שירותיו של התובע, עו"ד במקצועו, על מנת שייצג אותו בקשר עם עסקה לרכישת דירה מקבלן, שבסופו של יום לא יצאה אל הפועל. בין הצדדים לא נעשה הסכם בכתב בקשר עם שכר הטרחה שישולם לתובע. אין מחלוקת בין הצדדים כי שכר הטרחה עליו הוסכם הוא 3,000 ₪, כולל מע"מ, אלא שהנתבע טוען כי הוסכם שהסך האמור ישולם לתובע רק במידה והנתבע אכן יתקשר בעסקה לרכישת הדירה, ואילו לטענת התובע התחייב הנתבע לשלם לו את הסכום האמור עבור בדיקת חוזה ההתקשרות עם הקבלן והעברת הערות לבא כוחו של הקבלן, ובלי קשר להתקשרות בעסקה בסופו של יום.

לאחר ששמעתי את עדות התובע, עדות איש שיווק של החברה הקבלנית ואת עדות הנתבע, באתי לכלל מסקנה כי יש להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע. גרסת התובע נתמכת בתכתובות דואר אלקטרוני שהוחלפו בין הצדדים בזמן אמת שמהן עולה כי הנתבע הכיר בזכותו של התובע לקבלת שכר הטרחה המוסכם בלא קשר לכך שבסופו של יום לא יצאה עסקת הרכישה אל הפועל (למשל, תכתובת הדוא"ל מיום 7.6.11, במועד שבו כבר נודע לצדדים כי העסקה לא תצא אל הפועל, ושבמסגרתה שואל הנתבע את התובע בדבר האופן שבו הוא מעוניין לקבל את התשלום על עבודתו, וכן התכתובת מיום 21.7.11 שצורפה לכתב התביעה). תכתובות הדוא"ל האמורות, ותכתובות נוספות שצורפו לכתב התביעה, אינן מתיישבות עם טענות הנתבע. גם עדותו של איש השיווק של החברה הקבלנית, ששמע לדבריו את השיחה בין הצדדים בה הוסכם על שכר הטרחה – כסכום קבוע ובלתי מותנה – תומכת בגרסת התובע. למעשה – גם המסרון בין הנתבע לאיש השיווק שצורף לכתב ההגנה ושבו נזכר סכום שכר הטרחה המוסכם לא יכול להועיל לנתבע באשר אף בו אין שום רמז לכך שהתשלום היה מותנה ברכישת הדירה. אשר לטענותיו של הנתבע בדבר היקף ואיכות השירות שקיבל מאת התובע, אעיר כי אלה באו לעולם רק בשלב מאוחר ורק אחרי שנתגלעה המחלוקת בין הצדדים ומשכך לא מצאתי ליתן להן משקל.

סוף דבר – דין התביעה להתקבל.

הנתבע ישלם לתובע סך של 3,000 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך כולל של 1200 ₪.

ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ב, 20 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: