גל נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

1.בהמשך לדיון המוקדם במעמד הצדדים שהתקיים בתיק זה, בפני הבהרות התובעים לגבי השגותיהם על תחשיבי הפנסיה שלהם, תגובת הנתבעת 2 לחישובים אלו ותגובת הנתבעת 1 המצטרפת לתגובת הנתבעת 2, כמו גם תגובת התובעים לתגובת הנתבעת 2.

2.הואיל ועד למועד זה לא הודיעוני הצדדים כי נחתם ההסכם בין המדינה לבין ההסתדרות (להלן – ההסכם), אין לי אלא להסיק כי עד למועד זה לא נחתם ההסכם, והוא הדין לגבי הודעת הצדדים בדבר האפשרות להגיע להסכמות ביניהם לגבי הגדרת המחלוקות שקיימות ביניהם.

משלא הוגשה כל הודעה מטעם הצדדים כי הגיעו להבנות כאמור – אין לי אלא להסיק כי ככאלו לא הושגו עד הלום, ועל כן אפנה להלן לדון בהודעות הצדדים, לגופן.

3.על פניו, וכפי שהתברר כבר בדיון המוקדם במעמד הצדדים, יש קושי אובייקטיבי לברר את התביעה שבנדון, שעה שהן התובעים והן הנתבעת 2 ובעקבותיה הנתבעת 1 טוענים כי אין בידיהם את הנתונים לצורך חישוב הסכומים נשוא טענות הצדדים, המצויים ככל הנראה בידי הנתבעת 3 שלטענת הנתבעת 2 מסרבת למסור לה אותם, ושעה שלטענת הנתבעות 1-2 קיימות טעויות חישוביות שאמורות לבוא על תיקונן עם חתימת ההסכם (אשר ככל שנראה עד למועד זה לא נחתם) ואשר עם תיקונן יקבלו התובעים סכומים משמעותיים, אך אינן יכולות לפרט מהן הטעויות.

4.דא עקא, שעם כל הקושי הנעוץ בבירור התביעה שבנדון, לא ניתן להתעלם מתביעה המוגשת לבית הדין ולא ניתן להמתין ללא תאריך יעד לחתימת ההסכם, גם אם עצם חתימתו עשויה לצמצם את המחלוקות בתיק.

בנסיבות אלו, אין ברירה אלא להתחיל לברר ולהגדיר את הפלוגתאות בתיק לאור כתבי הטענות המונחים בפנינו נכון לעת הזו, כאשר לעניין זה לקחתי בחשבון שעם חתימת ההסכם המדובר, לא מן הנמנע כי חלק מהפלוגתאות בתיק יצומצמו.

5.וכך, אקדים ואבהיר, כי אין בידי לקבל את סברת הנתבעת 2 לפיה התובעים לא כימתו את תביעותיהם או לא קיימו את החלטת בית הדין.

התובעים נקבו בכתב התביעה ובהבהרותיהם בסכומי הפער המגיע להם לשיטתם. לא מן הנמנע כי יתברר בסופו של יום שהתובעים אינם זכאים למלוא הסכומים שננקבו על ידם או אף לא לחלק מהם, אך מכאן ועד לסברה כי לא כימתו את תביעתם בכתב התביעה – רחוקה הדרך.

התובעים נקבו בכתב תביעתם בהפרש הפנסיה החודשית המגיע להם לכל הפחות, ועל כן סכומים אלו מהווים את כימות כתב התביעה, ודוק, לצרכי הליך זה וכל עוד לא ביקשו התובעים לתקן את כתב תביעתם, ייחשב הפער החודשי הנתבע לגבי התובעת תמר גל – 3,500 ₪ והפער החודשי הנתבע לגבי התובע ויקטור מויאל – 2,700 ₪, כשהם מוכפלים בתקופה שמאז 1/12/07 לגבי התובעת ומאז 1/7/10 לגבי התובע, כסכום התביעה שבנדון, גם אם לשיטת התובעים מדובר לכל הפחות בסכומים אלו.

יתרה מכך, בניגוד לסברת הנתבעת 2, התובעים כן קיימו את החלטת בית הדין כאשר הגדירו בהודעתם לבית הדין, ממה לשיטתם נובע הפער כנטען על ידם.

העובדה שבכתב הגנתה העלתה הנתבעת 2 טענות אחרות לגבי היקף זכאותם של התובעים לפנסיה, אין פירושה כי הנתבעים התעלמו מטענות אלו, אלא לכל היותר כי קיימת מחלוקת בין הצדדים בסוגיות אלו.

6.משכך הם פני הדברים, להלן יפורטו הפלוגתאות בתיק כעולה מכתבי הטענות של הצדדים והבהרותיהם בכתב:

התובעת תמר גל

א.האם כטענת התובעים, המוכחשת על ידי הנתבעות, התובעת תמר גל זכאית לפנסית זיקנה בגין 23 שנות עבודה רצופות, עבור תקופת עבודתה שהחל מיום 2/12/73 ועד ליום 31/8/96.

ב.בכפוף לפלוגתא א' לעיל, האם כטענת התובעים, התובעת תמר גל, זכאית לכך שהתקופה שהחל מיום 2/12/73 ועד ליום 1/8/83 תילקח בחשבון לצורך חישוב זכויותיה לפנסית זיקנה, או שמא כטענת הנתבעות בגין התקופה שהחל מיום 2/12/73 ועד ליום 31/12/76 משכה התובעת את הכספים שנצברו לזכותה בקרן הפנסיה באופן שאינו מזכה אותה בפנסית זיקנה לתקופה זו, וכן משכה את הכספים שנצברו לזכותה בקרן הפנסיה בגין התקופה בגין התקופה שהחל מחודש 8/83 ועד לחודש 8/84 באופן שאינו מזכה אותה בפנסית זיקנה אף לתקופה זו.

ג.בכפוף לפלוגתא א' לעיל, האם כטענת התובעים, התובעת תמר גל, זכאית לכך שהתקופה שהחל מיום 1/1/77 ועד ליום 31/7/83 בה הועסקה כעובדת מדינה בכתב מינוי לפי חוק, תילקח בחשבון לצורך חישוב זכויותיה לפנסית זיקנה, או שמא כטענת הנתבעות התובעת לא חתמה על הסכם רציפות זכויות להסדרת זכויותיה לפנסיה בין תקופת עבודתה כעובדת מדינה על פי כתב מינוי בה בוטחה בפנסיה תקציבית לבין תקופת עבודתה בנתבעת בפנסיה מקיפה צוברת ועל כן, אין לקחת בחשבון חישוב זכויותיה את התקופה הנ"ל.

התובע ויקטור מויאל

א.האם כטענת התובעים, המוכחשת על ידי הנתבעות, התובע ויקטור מויאל זכאי לפנסית זיקנה בגין מעל 29 שנות עבודה רצופות, עבור תקופת עבודתה שהחל מיום 15/2/70 ועד ליום 31/12/99.