גית נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפני ערעור לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995, על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לעניין אי כושר ,אשר קבעה ביום 24/10/11, כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר ודחתה את הערר.

2.במסגרת הדיון המוקדם החליט כב' הרשם על הגשת נימוקי ערעור מפורטים ואלו הוגשו.הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

3.עיקר טענות ב"כ המערער הם כי:

א.המערער סובל ממגבלות רפואיות שונות בתחומי האורטופדיה-גב וצוואר,וכן מטנטון

מתמיד. לטענת המערער המכלול, בגינו עבר את הסף, שולל יכולתו להשתכר והועדה לא

התייחסה לכך.

ב.עוד טען כי הועדה הסתמכה על חוו"ד ד"ר יצחקי, פסיכיאטר במומחיותו ,מיום

19/12/11 , ובכך טעתה שכן מומחיותו כפסיכיאטר אינה מכשירה אותו לקבוע יכולתו של

אדם להשתכר בכלל, ולהתייחס לתחום הטנטון בעבודה בפרט.בכך לגרסתו נפלה טעות

משפטית.

ג.המערער בן 60 והועדה התעלמה מגילו ומהעדר מקצוע, ביחס לכושרו להשתכר.

4.מנגד טוען ב"כ המשיב כי:

א. הנכויות מהן סובל המערער קלות עד בינוניות באופן שאינו פוגע בכושרו להשתכר.

ב. פסיכיאטר יכול לקבוע אי כושר דווקא בשל ראיה מערכתית של המכלול.

ג.טענת התובע היא לאי יציאה מהבית עקב טנטון, אולם הטנטון מציק יותר דווקא במקומות שקטים.

הכרעת הדין

הסמכות לקבוע את דרגת כושר ההשתכרות של המבוטח נתונה, מכח החוק, לוועדת אי הכושר לעררים בלבד .רק בסמכותה לקבוע אם העבודה אשר הוצעה למבוטח מתאימה למגבלותיו הרפואיות .סמכות זו נתונה, מכח החוק, לוועדת הנכות לעררים בלבד, ואין בית-הדין רשאי להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטה: מובן שלא כל מבוטח מוסמך לקבוע אם הוא מסוגל לעבודה אליה נשלח אם לאו.

בדיקת מכלול ההחלטות לגבי התובע במהלך תהליך קביעת נכותו מצביע כי לא נפלה טעות משפטית בעבודת הועדה לעניין קביעת כושרו להשתכר ונבאר.

בתאריך 22/8/11 נתנה חוו"ד רפואית בתחום האורטופדיה של ד"ר פרבר רופא שיקום –וכך הוא מסכם :"מוגבל בהרמת משאות כבדים בשל הגבלה בע"ש מותני וצווארי." (הנכויות :בע"ש צוארי 10% הגבלה ע"ש מתני 20% הגבלה בשורש כף יד ימין 10%). המומחה אינו כותב כל הגבלה בעמידה או ישיבה ממושכת או כגון זה. על כן הדוגמא "קופאי בחניון שמירה" מתאימה מבחינת האורטופדיה.האורטופד גם אינו מגביל את היקף המשרה כך שקביעת הועדה לעררים בדבר מסוגלותו למשרה מלאה , אין בה פגם משפטי.