גירושין - חלוקת רכוש וכתובה

בני הזוג נשאו כדמו"י בתאריך כ"ד באייר תשנ"ד (5.5.1994). לצדדים שתי בנות שכיום הן בגירות ([מ'] ילידת 95, [ח'] ילידת 96). הבעל נהג אוטובוס וחבר בחברת X והאישה עבדה כרואת חשבון.

יומיים לפני הנישואים חתמו בני הזוג על הסכם ממון שקיבל תוקף של פסק דין באותו יום.

בני הזוג פתחו מסעדה המתנהלת כחברה בשם [א'], החברה בבעלות משותפת ורשומה על שם שני הצדדים בשוה, הצדדים חתמו על הסכם שותפות.

בתאריך י"ט באייר תשע"ג (29.4.2013) הגיש הבעל תביעת גירושין כרוכה כולל רכוש.

הבעל דרש גירושין האישה מעוניינת בשלום בית. נכון להיום האישה מבינה שאין מקום לנישואין אלה לאור הפירוד הארוך וסירובו של הבעל לשלום, ולמרות זאת מוכנה האישה אף בעת מתן פסק הדין למחול לבעל ולפתוח דף חדש ולחזור לשלום בית ולשקם את המשפחה.

בית הדין אמור ליתן דעתו בכל הנושאים, גירושין רכוש וכתובה.

טענות הבעל

לדברי הבעל ובא כוחו, האישה אמנם טענה שרצונה בשלום בית, אבל התנהגותה הוכיחה את ההיפך הגמור. האישה מרדה בבעל מתשמיש מיטה, מיררה את חייו, פגעה בו והגישה נגדו תלונות שווא במשטרה.

האישה נהגה לקלל את הבעל ואת הוריו. (דברי הבעל כולם מוכחשים על ידי האישה כפי שיבואר בהמשך).

האישה גרשה את הבעל מהבית ומנעה את חזרתו על ידי החלפת המנעולים בבית.

הבעל מבקש מבית הדין שיסדרו לבני הזוג גט לאלתר, ולקבוע שהאישה אינה זכאית לכתובתה.

הצדדים קודם נישואיהם חתמו על הסכם ממון שקיבל תוקף של פסק דין אצל הרב דומב. ההסכם ככל הסכם מחייב את שני הצדדים שחתומים עליו. בסיכומים הבעל טען שההסכם מחייב את האישה הן לגבי ההלוואה שנלקחה מאם הבעל בסך של 120,000 ש''ח וזאת על פי החלק היחסי שלה בדירה, והן לגבי יחסי הממון בין בני הזוג שלגביהם נכתב בהסכם בסעיפים 2,3,5 שבני הזוג יפרקו את השיתוף על פי דין תורה, משכך אין להפעיל במקרה דנן את חוק הסדר איזון משאבים, אלא יש לדון על פי דין תורה בלבד.

זכויותיו של כל אחד מבני הזוג יישארו בבעלותו בלבד, ולא יחולקו.

הבעל דורש שהדירה תימכר בעדיפות ראשונה לאחד מהצדדים תוך ניהול התמחרות ביניהם ולחילופין תימכר לצד ג' על ידי כונס נכסים. החלק היחסי של אמו בדירה הוא 22.86% ועל פי חוו"ד השמאי שווי חלק זה הוא כ-400,000 ש''ח, וחלק זה ישולם לו, ויתרת שווי הדירה תתחלק בין הצדדים בשווה.

הבעל תובע דמי שימוש ראויים בדירה מהזמן בו גורש, לטענתו, מהדירה. לטענתו, נאלץ למצוא מקום חילופי לגור בו, היות שהאישה בהתנהגותה מנעה ממנו לחזור לדירה, ומאחר שחשש מאיומי האישה שיסתבך בפלילים אם יחזור לדירה. סך דמי השימוש שתובע הבעל 3000 ש''ח לחודש החל מחודש אפריל 2013.

לגבי מניית X הבעל טוען שהמניה נרכשה על ידו ביום כ"ו אדר ב' תשמ"ד (30.3.84) והיא רשומה על שמו בלבד, משכך, המניה מוחרגת מהאיזון. וזאת מלבד האמור לעיל בעניין הסכם השיתוף, במניית X של הבעל אין לאישה כל זכות.

לבני הזוג תכולת דירה שהוערכה על ידי סוקר ביטוח ביום ח' בניסן תשע"א (12.4.11) בסך כולל של 200,000 ש''ח. לאחר ירידת ערכם במשך השנים שעברו מאז הערכת השמאי הבעל מעריך את ערכם בסך כולל של 175,000 ש''ח. הבעל שעזב את הבית אינו יודע מה עלה בגורל המטלטלין הנ"ל ולכן מבקש מבית הדין שיושב לו חצי מערך המטלטלין, בסך של 87,000 ₪. לסכום זה הבעל מבקש להוסיף ריבית והצמדה מחודש אפריל 2013.

לבני הזוג רכב משותף מסוג XXX מ.ר. [...] שלטענת הבעל האישה הבריחה אותו. ערכו של הרכב ביום גירוש הבעל מהדירה היה סך של 85,490 ש''ח (מחירון לוי יצחק). הבעל מבקש מבית הדין שהרכב יועבר על שם האישה בלבד והיא תחויב במחצית ערכו דהיינו 42,745 ש''ח.