גירושין ושלום בית

ב-08/09/08 הגיש הבעל תביעת גירושין, בה נכרכו עניני חלוקת הרכוש, מזונות ומשמורת ילדים.

ב-12/10/08 הגישה האשה תביעת נגדית לשלום בית.

הבעל בכתב תביעתו תיאר את מערכת היחסים ששררה בין הצדדים במשך שנות הנישואין.

האשה בכתב הגנתה לתביעת הבעל ובתביעתה לשלום בית, השיבה לטענות הבעל ודרשה להפנות הצדדים ליעוץ זוגי ולחייב את הבעל לחזור לשלום בית.

בעת הגשת התביעה, הצדדים חיו עדיין באותו בית בחדרים נפרדים.

ב) במועד הדיון הראשון שנערך ב-י"א כסלו תשס"ט (08/12/08), הופיעו הצדדים ושטחו טענותיהם.

הבעל אמר:

"אני רוצה להתגרש, לא יכול יותר, לא רואה עצמה כאשה, לא כאם לילדי, מקללת אותי, אין אהבה, סתם גרים ביחד, זה לא מה שחשבתי כשהתחתנתי.

ב"ד: כמה זמן אין יחסי אישות ?

בעל: 3, 4, חודשים".

ב"כ אמרה:

"... זו אשה שמאיימת בהתאבדות, מסתגרת בחדר... אבל הגירושין האלו עומדים באויר 7 שנים".

לעומתם אמרה האשה:

"אני לא רוצה להתגרש, אנו בחדרים נפרדים כי הוא לא רוצה, אני מאד אוהבת אותו, מאד מתגעגעת אליו, היה לנו ריב והוא כועס, בכל נישואין יש ריבים, אני לא זוכרת מה היה, הצעתי לו ללכת ליועץ נישואין והסכים, ולאחר מכן כשהגענו לזה הוא התחרט, אני רוצה שלום בית, אני לא יודעת מה לעשות (בבכי) אני אוהבת אותו, אני לא חושבת שכשיש עליות וירידות בנישואין זה סיבה להתגרש".