גירושין וכתובה

הצדדים נישאו בשנת תשל"ג, 1973, ולהם ארבעה ילדים משותפים, כולם בגירים.

הליכי הגירושין/שלום הבית שביניהם משתרעים לאורך זמן של כתשע שנים.

הבעל הגיש את תביעת הגירושין, והאשה את תביעת שלום הבית.

בית הדין בהרכבו הקודם קיים מספר דיונים ארוכים, הוגשו לפניו סיכומים, וניתנה על ידו - בתאריך ט"ו באדר א' התשס"ח, (21/02/08) - פסיקה ובה נקבע שעילת הגירושין של הבעל לא הוכחה חד משמעית. באשר לתביעת שלום הבית שהגישה האשה כתב ביה"ד שקשה להכריע בה -

"לבית הדין לא ברור האם מטרת האשה בשלום בית או במזונות שלמים. קשה להכריע בתיק זה".

עם זאת בהתחשב בעובדות הבאות - בין בני הזוג מתקיימות מריבות מרובות, הם גרים באותו בית, אך בקומות ובחדרים נפרדים, חשבונות הבנק המשותפים הופרדו כבר בשנת 2000, ונסיון הגישור שנערך ביניהם כשל - קבע בית הדין בפסק דינו שנראה שיש להמליץ לצדדים להתגרש, ויפה שעה אחת קודם.

האשה סירבה להתגרש. הבעל הגיש בשנית תביעת גירושין. תביעה זו נידונה בפנינו, בהרכב בית הדין הנוכחי. נתקיימו מספר דיונים בנושא זה ובנושא הרכוש, והוגשו על ידי הצדדים סיכומים.

את הבעל - התובע - מיצגת עורכת הדין רונית פינקלשטיין. את האשה - הנתבעת - מיצגת עורכת הדין אורלי מנע שני.

דיון והכרעה

נחרוג הפעם ממנהגנו. נקצר ונדלג כעת על הצגת טיעוני הצדדים אשר פורטו באריכות בכתבי סיכומיהם. לדעתנו בדיון האחרון שהתקיים לפנינו בתאריך כ"ד בשבט התשס"ט (18/02/09), נפלה ההכרעה.

בית הדין פנה ושאל את הנתבעת האם היא מעוניינת להתגרש. היא השיבה בחצי פה -

"בשלב זה לא" (פרוטוקול עמ' 1 שורה 11).

מיד לאחר מכן לאחר שבית הדין פנה והציע לה שהיא תקבל את כל מה שהיא רוצה בנושא הרכוש, השיבה הנתבעת -

"שיתן לי מה שאני רוצה ואחר כך גט".

לדרישת באת כוח התובע שדרש גט, השיבה הנתבעת -

 "כרגע לא. אין הסכמה לגירושין".

לאחר ההצהרות הללו פנתה הנתבעת ובאת כוחה והשתתפו בערנות רבה בדיון ארוך וממצה בנושא חלוקת הרכוש. בדיון זה פירטו בהרחבה באות כוחם של הצדדים את זכויותיהם, רכושם, שלושת הדירות וערכן. הבעל הציע לאשה הצעות נדיבות, שאותן היא דחתה. בית הדין שוחח עימה בנפרד וניסה לגשר על הפערים. לאחר מכן המשיך הדיון ובו הצהירה הנתבעת שהיא דורשת כינוס נכסים:

 "יש לו עסק ומגיע לי 50%, לא מעניין אותי הכסף. . . ".