גירושין והפסד כתובה בגין 'מעשה כיעור'

בפנינו תביעת גירושין שהגיש הבעל. מנגד האישה מסכימה להתגרש אך תובעת את כתובתה.

סך הכתובה הוא מאתיים אלף ש"ח.

הצדדים נשואים מתאריך כ"ב בתמוז תשמ"ז (19.7.1987) ולהם שלושה ילדים משותפים מנישואים אלו, שניים מהם בגירים ואחת קטינה.

בתאריך א' באלול תשע"ה (16.8.2015) הגיש הבעל תביעת גירושין. בכתב התביעה כתב: "מהות התביעה: ניאוף, בגידה, אי־קיום יחסי אישות בסביבות שלוש שנים."

בדיון שהתקיים בתאריך כ"ז במרחשוון תשע"ו (9.11.15) הופיעו הצדדים ובאי כוחם.

בתחילת הדיון טען הבעל שמעוניין בשלום בית ולאחר מכן החליט שתובע גירושין:

"הבעל: נישאנו בשנת 87, כדת משה וישראל, בארץ, נישואין ראשונים שלנו. שלושה ילדים משותפים – אחת קטינה. גרים ביחד, ואני ביקשתי בהתחלה שלום בית כי רציתי שהמשפחה תישאר שלמה, כי תמיד אפשר לשפר, ואני מבקש שלום בית, ואם אי אפשר אז אין מה לעשות ונתגרש.

בית הדין: ראית את כתב התביעה שלך?

הבעל: כן, זה כתב תביעה לגירושין, כי לא היה חיי אישות ולא שום דבר בינינו בשלוש השנים האחרונות, והאישה רועה בשדות זרים.

בית הדין: אז מה אתה מבקש?

הבעל: אם אפשר שלום בית אז בסדר.

בית הדין: אחרי כל מה שאתה טוען אתה רוצה שלום בית? אנחנו לא מבינים מה אתה רוצה – שלום בית? אין לנו מה לעשות אִתך כי אין תביעה כזאת.

הבעל: אז נתגרש, אין מה לעשות.

בית הדין: אנחנו רוצים לדעת שאתה מבין מה אתה תובע. מה אתה תובע?

הבעל: אני תובע משמורת על הילדה ומזונות לילדה ולהתגרש.

בית הדין: אתה עומד אחרי כתב התביעה שלך על כל מה שמשתמע?

הבעל: כן, זה נכון."

בהמשך העלו הבעל ובא כוחו את טענותיהם בדבר בגידת האישה עם אדם בשם [י' כ'] והאישה העלתה את גרסתה: