גירושין, כתובה ומדור ספציפי

הצדדים שלפנינו נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1995. אלו הם נישואין ראשונים לשניהם, ולהם ארבעה ילדים קטינים.

בתאריך 28.10.08 התקבלה בביה"ד תביעתו של הבעל לגירושין. ביה"ד קבע לצדדים מועד דיון ליום 25.3.09. במועד הדיון התברר לביה"ד כי הצדדים גרים בפירוד זה כחמישה חודשים. לטענת הבעל האשה ממררת לו את החיים, ועל כן אין הוא יכול להמשיך ולחיות עמה.

האשה מנגד טענה כי בעלה הוא האשם במשבר הנישואין שפרץ ביניהם, לדבריה זה חמש שנים בעלה בוגד בה עם אישה בשם [ה' א'], ואף יוצא עימה מדי ליל שבת כאשר הוא חוזר לביתו הרבה אחר חצות. לטענתה, הבעל אף קילל אותה ונהג באלימות כלפיה עד שהיא נאלצה להזעיק את המשטרה.

הבעל הכחיש את טענותיה של האשה בנושא הבגידות, ולשאלת כב' אב ביה"ד האשה ענתה כי תסכים להתגרש בכפוף לתשלום כתובה בסך 250,000 ש"ח. אולם בהמשך הדיון היה זה דווקא הבעל שהסכים לבקשתה ולהמלצת ביה"ד לגשת ליעוץ במטרה לשקם את הריסות ביתם, והצדדים נשלחו לייעוץ.

הייעוץ לא עלה יפה, ולמעלה משנה מאוחר יותר, בתאריך 7.6.2010, התקבלו בביה"ד תביעת האשה לשלום-בית ולמדור ספציפי בדירת הצדדים, וזאת יומיים טרם המועד הבא שנקבע לדיון בעניינם של הצדדים, בתאריך כ"ז בסיון התש"ע (09/06/2010).

ואכן במהלך הדיון הנ"ל התברר לביה"ד כי למעשה הצדדים עדיין חיים בפירוד, עתה כבר מעל שנה וחצי.

הבעל לא שב בו מתביעתו לגירושין. לטענתו, האשה מתעללת בו נפשית:

"מכתיבה לי את החיים, איומים, משקרת, לא מתפקדת כאשה, עשתה בר- מצווה אני לא רשום בהזמנה, יש לי בן שני ואני חושש שגם שם לא תזמין אותי, טענה שחיבלתי לה ברכב. הורחקתי ומאז לא חזרתי."

האשה לעומתו הביעה שוב את רצונה בשלום-בית, לדבריה הבעל נוהג לעזוב אותה מדי יום שישי בנימוק שהוא הולך להוריו. האשה אף ציינה שהבעל לא ישן לידה זה זמן רב - הוא ישן בסלון, וכי היא אף אמרה לו "שאם לא יבוא לישון איתי אשבור את הספה".

לשאלת כב' אב ביה"ד השיבה כי היא אינה מעוניינת להתגרש משום שיש לה ילדים קטנים והיא אינה יודעת כיצד תסתדר. בא כוחה עדכן את ביה"ד כי האשה הגישה לביה"ד תביעה לשלום-בית, ובמידה והבעל יעזוב את המאהבת ולא יהיה נתון להסתות מצד הוריו היא תהיה מוכנה לחזור אליו, ואולם אם לא תהיה ברירה היא תסכים להתגרש.

ב"כ הבעל מסר לביה"ד כי אכן היו ניסיונות לעשיית שלום-בית, וכי מרשו היה מוכן לשלום-בית לאחר הדיון הראשון "אבל בתנאים שלו ולא בצורה שתשליט טרור. הטענה שיש לו אשה זה פרי דמיון תעתועים. זה נכון שהיתה חברה לעבודה שבאה פעם לבית ללמד את אחד הילדים, מזה יצרה קונסטרוקציה שיש לו רומן". לטענתו האשה הינה אשה מורדת שאינה זכאית לכתובתה.

עוד התברר לביה"ד כי הצדדים אף מנהלים הליכים בערכאה מקבילה. האשה הגישה לבית המשפט תביעה למשמורת ומזונות קטינים, והבעל הגיש תביעה להסדרי ראיה ופירוק שיתוף.

לאור דברים הנ"ל נתן ביה"ד את החלטתו ביום ט"ו בתמוז התש"ע (27/06/2010) ולפיה:

"ביה"ד נענה לבקשת האשה ומוציא צו זמני ולפיו ביתם של הצדדים ישמש כמדורה הייחודי של האשה עד שביה"ד יכריע בתביעות ההדדיות של הצדדים."

הדיון הבא בעניינם של הצדדים התקיים בתאריך ח' בכסלו התשע"א (15/11/2010), וגם עתה התמידה האשה בתביעתה לשלום-בית על אף העובדה שהצדדים עדיין גרים בפירוד. ב"כ הבעל טען שהאשה הגישה לביה"ד את תביעתה לשלום-בית רק מפני ששישה חודשים לפני כן הוגשה תביעה לפירוק שיתוף ע"י הבעל לבית המשפט. הוא אף הוסיף ופרט בפני ביה"ד את מהלך העניינים שהביא לעזיבתו של הבעל את הבית, ואמר כי הבעל הורחק מהבית בחודש ספטמבר 2008 לחמישה ימים, לא הוגש נגדו כתב אישום, וכשהוא ניסה לחזור הביתה הוא אוים על ידי האשה ומשפחתה שלא יתקרב לבית ונאלץ לגור אצל הוריו על הספה בסלון. לטענתו, למעלה משנתיים ימים לא הושתה לעברו יד לשלום, וחמור מכך האשה אף דאגה להפריד בינו לבין ילדיו.

האשה השיבה שהבעל:

"שנה שלמה לא ראה את הילדים, כל מוסדות החינוך והרשויות יודעים שלא מתקרב לילדים, הוא לא רוצה לבוא לבר מצווה, גם תפילין לא קנה, הוא לא אתנו בקשר, איך אזמין אותו לבר מצוה?"

כב' אב ביה"ד שאל את צד הבעל מה מוכן הבעל לשלם לכתובה? וב"כ הבעל השיב כי "לא מגיע לה כתובה, אם מרחיקים בעל מהבית לא זכאים לכתובה". ביה"ד הציע שהבעל ישלם סכום כנגד הכתובה והצדדים יתגרשו, אך האשה השיבה כי היא אינה מעוניינת להתגרש, והציעה כי הבעל ישוב לבית הצדדים.

גם בתאריך ג' בניסן התשע"ב (26/03/2012), מועד בו התקיים דיון נוסף בעניינם של הצדדים, התבצרו שני הצדדים בעמדותיהם. ב"כ הבעל עמד על תביעתו לגירושין, טען שההליכים בבית המשפט הסתיימו, ציין שהצדדים לא ביחד מעל שלוש שנים, ואף הוסיף שהאשה עושה כל מה שבידה בכדי להכניס את הבעל למעצר, דבר שלדעתו יש בו בכדי להפסיד את האשה את כתובתה. ומאידך טען ב"כ האשה שהאשה רוצה שלום-בית, ואם זה "לא הולך, שהאדון ישלם כתובתה כתוב בה 250,000 ש"ח."