גיסין נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה למתן ארכה להשפט בגין דוח תעבורה מספר 14110133882 מיום 6.8.12, שנמסר לידי המבקש, ושעניינו עבירה של שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית בעת שהרכב היה בתנועה (להלן "הדוח").

טיעוני הצדדים

לטענת המבקש, ביום 10.9.12 שלח בקשה להשפט בגין הדוח, ולאחר שביום 15.1.13 קיבל דרישה לתשלום חוב, ערך ברור עם המרכז הארצי לפניות נהגים (להלן "המרכז הארצי"), שם נאמר לו כי לא נתקבלה בקשתו להשפט. מאחר שלא שלח את בקשתו באמצעות דואר רשום אין בידיו אסמכתה המעידה על משלוח הבקשה להשפט. עוד טען כי לא ביצע את העבירה. לגרסתו, במשך כל זמן נהיגתו הטלפון הונח בתוך מתקן קבוע ייעודי ברכב, כך שלא השתמש כלל בטלפון הנייד ואף לא התקבלה כל שיחת טלפון כחצי שעה עובר לארוע. המבקש צרף לבקשתו אישור כי לא בוצעו "שיחות יוצאות" בעת מתן הדוח וכן את הדוח המקורי שבו נרשמו דבריו "לא דיברתי ב 1/2 שעה האחרונה והטלפון היה במתקן".

התביעה התנגדה לבקשה מאחר ולא צורף אישור משלוח לבקשה המקורית להשפט בגין הדוח ובקשה שכזו אף לא התקבלה במשטרה במסגרת המועדים הקבועים לכך בחוק. התביעה צרפה את פנייתו של המבקש למשטרה מיום 4.2.13, הכוללת את אישור המשלוח בדואר רשום. על כן ובהנתן כי הבקשה הוגשה בשיהוי, בקשה התביעה לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

המבקש לא הניח תשתית עובדתית כלשהי לטענתו כי שלח בקשה להשפט במועד הקבוע לכך בחוק. על כן אינני יכולה לקבוע כי המבקש שלח בקשה להשפט במועד. משכך ובהתאם לחוק, משחלף המועד ועל אף שהדוח לא שולם, מוחזק המבקש כמי שהורשע בעבירה מושא הדוח ונגזר דינו בהתאם לסכום הקנס המצויין בדוח.

עם זאת, נוכח טיעוני ההגנה המפורטים בבקשתו של המבקש, כמו גם בדבריו, עת קיבל את הדוח לידיו, מאחר שבקשתו הוגשה בשיהוי לא רב, ועל מנת שלא יגרם לו עיוות דין, אני מתירה למבקש להגיש בקשה להשפט עד ליום 20.8.13.

נוכח אי עמידתו בזמנים הקבועים בחוק להגשת בקשה להשפט, הארכה ניתנת בכפוף לתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 500 ₪, תוך 30 יום.

ניתנה היום, ט' אב תשע"ג, 16 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: