גינדין ואח' נ' לוגאסי

פסק דין

לפני תביעה כספית לתשלום סך 200,000 ₪ (במקור נדרש גם סעד של מתן חשבונות ברם סעד זה כיום איננו רלבנטי עוד וממילא בלתי ישים נוכח הנסיבות שהתבררו במהלך הדיונים).

התובעים הינם בני זוג המגוררים בארגנטינה והינם הבעלים של דירה אותה רכשו כחדשה בשלהי שנת 1990 בבניין המצוי ברחוב פנחס לבון 21 בקריית ים (להלן:"הדירה").

בחמש השנים הראשונות לאחר רכישתה, התגוררו התובעים בדירה ואז החליטו לעבור ולהתגורר בארגנטינה.

משכך החליטו להעביר את הטיפול בהשכרת הדירה, בתשלומי המשכנתא והתשלומים לרשויות וכל הנגזר מכך לנתבע אשר עסק גם בתיווך נדל"ן ואשר היה מוכר להם כאדם אמין עליו הם יוכלו לסמוך.

התובעים טוענים כי לאורך השנים סמכו על הנתבע ובמהלך שנת 2011 ביקשו לקבל פירוט של הכספים שנגבו מחד גיסא ואלו שהוצאו מאידך גיסא.

ניסיונותיהם לאתר את הנתבע עלו בתוהו, הם החלו לחשוש ולכן פנו לעו"ד על מנת שיאתרו.

לאחר מאמצים אותר הנתבע ועוה"ד קיים עמו פגישה במהלכה טען הנתבע כי לא נותרו בידיו כספים נוכח ההוצאות שהוציא בקשר לדירה והחובות החלים עליה והבטיח שיעביר דו"ח מסודר ברם שוב נעלמו עקבותיו.

התובעים טוענים כי בא כוחם מצא שהדירה הושכרה במשך מרבית התקופה בכ-1800 ₪ עד 2200 ₪ כאשר דמי השכירות הועברו לחשבון הנתבע בבנק מזרחי טפחות ומשם שולמו תשלומי המשכנתא כ-860 ₪ בחודש (יאמר שבפועל התבררו סכומים אחרים).

כמוכן נותר חוב משכנתא בסך 96,107 ₪ וחוב ארנונה בסך 30,047.

התובעים מכרו לאחרונה את דירתם.

התובעים טוענים כי הנתבע אכן שילם מכספי השכירות את המשכנתא ברם את היתרה שלשל לכיסו ובניגוד למוסכם.

הנתבע טוען כי טיפל בנאמנות בעניין הדירה, העביר את רוב כספי השכירות לתשלום המשכנתא ואילו בחלק מהשנים הועברו יתרת הכספים לגיסה בשם נורמה בז'ור. בשלב מסוים ביקשה הגב' בז'ור להפסיק את מעורבותה.

הנתבע המשיך לנהל את הנכס ברם במשך השנים השתנו נסיבות שהצריכו מצדו פעולות שונות.

כך למשל חוקק חוק שנועד למנוע הלבנת הון ולכן לא ניתן היה להפקיד כספים לחשבון תושב חו"ל, בנק כרמל פשט רגל והיה צורך לטפל בעניין-מה שהצריך התרוצצויות רבות, הדירה החלה להתיישן והיה צורך בביצוע לא מעט תיקונים וגם השוכרים לא תמיד עמדו בתשלומי השכירות.

כדי לייעל את הטיפול המורכב בדירה, בוצעה הוראת קבע להעברת כספי המשכנתאות לבנקים מחשבונו האישי אליו הופקדו כספי השכירות.

מאידך גיסא, התובעים לא גילו שום התעניינות בנכס ובמה שקורה אתו והשאירו את הנתבע להתמודד עם הדיירים ועם הקיים שנוצרו.

הנתבע טוען כי עם חלוף השנים ועקב גירושיו, אבדו לו חלק מהמסמכים ונגרם לו נזק ראייתי.

אשר לחוב הארנונה, מדובר בחוב שהותירה אם חד הורית שהייתה במצב אישי וכלכלי קשה, החוב היה אמור להימחק ע"י העיריה ואף נקבעו לגביו מספר ישיבות, גם עם ראש העיר. התובעים שהיו להוטים לבצע עסקת נדל"ן, לא הודיעו לתובע על כך שהדירה עומדת להימכר ולא נתנו בידו זמן להסדיר את חוב הארנונה.

הנתבע מסכם ואומר כי טיפל בדירה במשך שנים רבות, שמר על ערכה ומצבה, ללא שום תמורה וכשאף אחד מטעם התובעים או בכלל לא עזר, לא שאל, לא התעניין ולא דבר.