גיואן נ' ארביב ואח'

פסק דין

התובעת (להלן: "העובדת"), עבדה אצל הנתבעת מס' 1 (להלן גם: "המעביד" או "הגננת"), כסייעת לגננת בגן-ילדים במשך 34 חודשים שהסתיימו ביום 8.8.10, ולפי "משכורת קובעת" של 3,500 ₪ (עמ' 3, שורה 17 לפרוטוקול).

נתבע מס' 2 הוא בעלה של הגננת (להלן גם: "הבעל"). מדובר באדם מבוגר וחולה, ושני הצדדים מודים כי לא הוא היה המעביד של התובעת. ממילא דין התביעה כנגדו להידחות, בהיעדר "יחסי עובד ומעביד".

התובעת התפטרה מעבודתה, ועם סיום העסקתה היא דורשת מהמעביד זכויות ופיצויים שונים, בהם נדון להלן, וכסידרן:

פיצויי פיטורים:

אין מחלוקת כי התובעת התפטרה. אולם לדבריה התפטרותה היתה מחמת פגיעה פיזית שפגע בה בעלה של הגננת, הוא נתבע מס' 2. רוצה לומר, לטענת התובעת מדובר בהתפטרות מחמת "נסיבות אחרות שביחסי העבודה שבהן אין לדרוש ממנה כי תמשיך את עבודתה".

הצידוק לפיצויי פיטורים בסוג כזה של התפטרות הוא סע' 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים (התשכ"ג – 1963). מדובר בנסיבות שאינן דוקא מקרים הקשורים בהכרח לזכויות או הטבות אשר ניתנו לעובד או נשללו ממנו, אלא מצבים בלתי צפויים ביחסי העבודה, המביאים לתחושה שהתהוותם מצדיקה הבאת חוזה העבודה לסיומו ביזמת העובד – כאילו המעביד הוא זה שביקש להפסיק את יחסי העבודה. אין ספק כי ערעור יחסי העבודה, יכול להיחשב בנסיבות מסוימות, כהצדקה ל"התפטרות בדין מפוטר"

(ס"ע (נצרת) 30929-12-10 רו"ח אלכסנדר סלמאן נ' רו"ח איהב עליימי, סע' 6 לפס"ד מיום 20.6.12, מפי השופטת עידית איצקוביץ).

במקרה דנן, טוענת התובעת כי הבעל, שהוא כזכור נתבע מס' 2, דחף אותה במדרגות גן הילדים, ובמעשהו זה הביא להתפטרותה.

הבעל, אליבא דכל הדעות (לרבות התובעת), הוא אדם זקן וחולה, וממילא גם לא הובא להעיד על ידי איש מהצדדים. בין כך ובין כך, אנו לא מקבלים את גרסת התובעת לעניין "אירוע אלים", ובודאי שאם היה כזה, הוא לא היה שייך להתפטרות התובעת לאחר זמן.

אין חולק כי האירוע – אם היה – היה לדברי התובעת ביום 6.7.10, כחודש לפני ההתפטרות.

התובעת לא פנתה לקבל ולא קיבלה שום טיפול רפואי בקשר אליו. התובעת לא התלוננה מעולם לפני איש על אותו "אירוע", ולמותר לציין כי גם לא הגישה תלונה במשטרה. התובעת, גם לדבריה, החליטה שלא לעשות שום פעולה בקשר לאותה "דחיפה נטענת". כאמור – היא לא התלוננה לפני איש – היא לא הודיעה מאומה לגננת, היא המשיכה את עבודתה הרגילה, ואף נסעה לחו"ל לאחר המקרה לחופשה קצרה; והכל לדבריה משום שלא רצתה "לעזוב את הילדים איתה (עם הגננת) לבד" (עמ' 4, שורה 23).

אין חולק כי הטענות שיש לתובעת אינן כנגד הגננת, אלא כנגד הבעל. מכיוון שכך, גם לא ברור מדוע התובעת המשיכה עבודתה כרגיל רק כדי להציל את ילדי הגן מפני הגננת. הרי הגננת עצמה לא הואשמה על ידי התובעת במאומה.

אם בכלל היה אירוע כל-שהוא, ככל הנראה הוא היה קל ערך, ולא השאיר את רישומו על התובעת, ובודאי שלא סיפרה עליו לגננת "בזמן אמת".

אירוע המצדיק לאחר זמן, "התפטרות בדין מפוטר", צריך להיות כזה שמשאיר את רישומו על העובד והמעביד גם יחד, ולא תקרית של מה-בכך, עליה לא דווח לאיש בעת התרחשותה או בסמוך לאחר מכן.

אין מדובר אפוא בעילה ממשית ל"התפטרות בדין מפוטר", וכמובן גם לא מתן הזדמנות ממשית למעביד "לתקן את הטעון תיקון"; על מנת לאפשר לעובד להמשיך בעבודתו הרגילה.

התובעת לא הוכיחה אפוא עילה למתן פיצויי פיטורים – ותביעתה בהקשר זה תידחה.

גמול עבור עבודה "בשעות נוספות":

קיימים רישומים של הגננת בדבר שעות עבודתה של התובעת, ולא מצאנו שום ראיה התומכת בגירסת התובעת, כי ביצעה את עבודתה ב"שעות נוספות", מעבר למה שתוגמלה ע"י המעביד. יש לזכור, כי עבודת התובעת לא בהכרח היתה ב"משרה מלאה", וממילא לא בכל מצב "מכסת שעות עבודתה" הגיעו לכדי הצורך בהשתכרות מלאה, או בתשלום "גמול עבודה בשעות נוספות".

"פדיון חופשה":