גיגי ואח' נ' ברקוביץ ואח'

פסק דין

ביום 19.4.10 ארעה תאונת דרכים ברחוב נגבה ברמת גן.

התובעת נהגה ברכבה מסוג הונדה ואילו הנתבע נהג ברכב מסוג פולקסוואגן.

התובעת השתלבה לרחוב נגבה מרחוב אמנון ותמר ואילו הנתבע 1 כבר היה מצוי ברחוב נגבה.

מעדויות הצדדים ברי כי אכן ארעה תאונה והיה מפגש בין הרכבים.

התובעת הגישה תביעה בגין הנזקים שנגרמו לה וזאת בהתאם לחוות דעת שמאי אשר בדק את הרכב.

הבדיקה נערכה ביום 23.5.10, בחלוף למעלה מחודש מיום המקרה.

הנתבע התגונן בפני התביעה והגיש תביעה שכנגד בגין הנזקים שנגרמו לרכבו.

אותן הטענות משמשות את הצדדים הן בכתב התביעה והן בתביעה שכנגד.

כל אחד מן הצדדים טוען לאשמתו של האחר בקרות התאונה.

לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי בכתבי הטענות ובתמונות שהוצגו לי הן באשר לרכבה של התובעת והן באשר לרכבו של הנתבע, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת היא זו שאשמה בקרות התאונה.

בפינת הרחובות אמנון ותמר ונגבה מצוי תמרור "האט ותן זכות קדימה".

התובעת השתלבה לרחוב נגבה. לטענתה כבר היתה מצויה לאחר הצומת.

שני הנהגים הדגימו עם מכוניות צעצוע כיצד ארע המפגש של המכוניות.

גרסתו של הנתבע מתיישבת עם הנזקים שנגרמו לשני הרכבים.

אילו התאונה היתה מתרחשת כפי שמתארת התובעת, אזי הנזקים שהיו נגרמים ברכבו של הנתבע, היו לכל אורך הצד השמאלי של הרכב. אך בפועל הנזקים נגרמו לכנף השמאלית אחורית בלבד.

יתר על כן, מעיון בתמונות של רכבה של התובעת מתעורר ספק האם כל הנזקים אכן נגרמו כתוצאה מן התאונה, או שמא חלקם היו קיימים עוד קודם לכן, כשלכאורה חסרות תמונות באשר למצב הביניים שבין קרות התאונה לבין ביצוע התיקון.

לכאורה אילו התאונה היתה מתרחשת כפי שתיארה התובעת, הרי שכל הצד הימני של רכבה אמור היה להיפגע, ולא כפי שמתועד בתמונות.

כמו כן, מיקום הפגיעות ברכבה של התובעת מתיישב עם גרסתו של הנתבע אודות נסיבות התאונה ופניית התובעת מרחוב אמנון ותמר-כך שזווית הפגיעה הינה כפי שהדגים הנתבע.

אחת מן הטענות שהעלתה התובעת היתה שברשות הנתבע לא היה רישיון נהיגה תקף.