פסק דין
1.זוהי תביעה בהתאם לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה – 1965 (להלן "החוק"), שהגישו התובעים, שני אחים תושבי חצור הגלילית, נגד הנתבעת.
תובע מס' 1 (להלן "התובע"), עורך מקומון הידוע בשמו "מבט 1", המתפרסם בחצור הגלילית וסביבתה. בעבר כיהן בתפקיד יו"ר הנהלת המתנ"ס בישוב במשך כ-5 שנים.
תובע מס' 2, הינו הבעלים של עסק הידוע בשמו "גיגי המרכז הארצי לאינסטלציה" בחצור הגלילית.
הנתבעת עורכת מקומון הידוע בשמו "מבט אחר", המופץ בחצור הגלילית ובערי הצפון (להלן "המקומון").
2.ביום 22.6.07 פרסמה הנתבעת כתבה במקומון שכותרתו "הפוסל במומו פוסל" (להלן "הכתבה"). כתבה זו מהווה עילת התביעה, וזו לשונה:
"מי עומד מלפניי ומאחוריי ומצדדי" כך אפשר לגחח (כך במקור – ב.ס) על המכתב למערכת שפורסם במקומון אחד אי-שם בצפון הארץ. הכל במערכת סודי, שממש קשה לדעת מי ניסח את המכתב, לא כולם יודעים כי הנכתב לא נכתב על ידי "עורך" המקומון. לפי בדיקת אינטליגנציה שעברו במערכת המקומון ההוא נכשלו כולם ולא עברו את מחסום הנורמל. בואו נבדוק איך נקבעו קריטריונים לקבלת תפקיד של יחצ"ן? רכז תרבות? או יו"ר הנהלת מתנ"ס. עכשיו כולנו יודעים יו"ר הנהלת המתנ"ס בתקופתו של שמעון סויסה, נבחר על ידי ה"כישורים" שלו, "שנות הלימוד שלו", ו"רמת האינטליגנציה שלו". בקיצור אדם מבוזבז "שתרם רבות להצלחתה של המערכת".
רגע...רגע...רגע...בואו אספר לכם את שאתם לא יודעים יו"ר הנהלת המתנ"ס בשנים אלו נבחר על פי קשריו של אחיו והלחץ המסיבי שהוטל בזמנו על ראש המועצה דאז יוסי אלול שבעקבות הבטחה פוליטית, "כשאקדח מול רקתו" מינה אותו ליו"ר הנהלת המתנ"ס. ועל כך נאמר "הפוסל במומו פוסל"....
שבת שלום
ליאת אזרן
חצור הגלילית"
טענות התובעים
3.לטענת התובעים, עיון פשוט בכתבה ע"י הקורא הסביר, לא מותיר ספק בדבר זהות האנשים, שהנתבעת התכוונה לפגוע בהם ובשמם הטוב. הנתבעת תיארה אותם כאנשים מושחתים, המשיגים משרות בדרך עבריינית, ולא בשל היותם ראויים להן. כל מטרת הכתבה לעג ובוז לתובעים, והכפשת כבודם.
4.התובע טוען, כי בשל תחושתו הקשה מהפרסום, חש לחצים בחזהו, אשר גרמו לחשש לאירוע לב וחלפו רק כעבור מספר שעות, לאחר שרבים מתושבי הישוב התקשרו לחזק אותו.
5.התובעים פנו באמצעות ב"כ ביום 19/7/07 אל הנתבעת, וביקשו כי תפרסם התנצלות בשני עיתונים, בנוסח שיתואם עימם. כמו כן ביקשו פיצוי כספי, בגין עוגמת הנפש והנזקים שנגרמו להם. לאחר מסע שכנוע במשך מספר חודשים, פרסמה הנתבעת ביום 31/10/07 מודעת התנצלות, אך לא באופן שהתבקשה ע"י התובעים. יש בכך כדי להעיד על העדר כנות ההתנצלות ומטרת פרסומה.
בנוסף, הנתבעת המשיכה להכפיש את שמם של התובעים בפני רבים מאנשי הישוב גם לאחר פרסום ההתנצלות, וגם עובדה זו מעידה על כך, כי לא הביעה חרטה אמיתית, ולא הפנימה את כאבם וסבלם של התובעים. פרסום ההתנצלות נועד רק לסייע לה בהגנתה בפני התביעה.
6.לתובעים נגרם נזק מפרסום הכתבה, לאחר שנשאלו ע"י רבים ממכריהם, לקוחותיהם וקוראי המקומון על פשר הפרסום, והם נאלצו להתגונן ולהסביר, ונגרמו להם אי נוחות רבה ותחושת עלבון קשה. הפרסום גרם נזק וחוסר אימון כלפי התובע, אשר היה במעמד של איש ציבור, ונאלץ עתה להתמודד עם נסיבות קשות, מצערות ומזיקות.
לתובעים נגרם נזק תדמיתי ופגיעה בשמם הטוב, ואלה גרמו להם לנזקים ממוניים והפסד לקוחות פוטנציאליים.
7.התביעה מוגשת בנוסף בעילת רשלנות, שקר מפגיע, וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
טענות הנתבעת