גטאס נ' כהן

פסק דין

לפני ערעור על החלטת כב' הרשמת פסו-ואגו מיום 20.2.13, במסגרתה מצאה להורות על דחיית התנגדותו של המערער.

עניינו של ערעור זה הוא בתיק הוצאה לפועל אשר נפתח בשנת 1990, בטענה להעדר פירעון שני שטרי חוב שנתנו על ידי החייב.

טענתיו של המערער ביחס לחוב, היו כי בפועל מדובר בחוב שנפרע על ידו, ומכאן שאין מקום להוסיף ולפעול כנגדו במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

ביום 13.11.11 התקיים דיון ראשון בפני כב ' הרשמת הבכירה ארבל-אסל, ובמסגרתו נתנה החלטה על פיה על הזוכה והחייב לאתר את מר כהן אשר לכאורה קיבל לידו את השטר, וכי החייב יוכל להגיש בקשה לזימונם של עדים לדיון.

בהמשך התנהל דין ודברים בין הצדדים לעניין הצגתם של שטרי החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל, שאז טענה הזוכה כי בידיה שטר אחד בלבד, בעוד ביחס לשטר השני, זה מצוי בידי רשויות המס בשל הליכים משפטיים המתנהלים מול הזוכה.

ביום 23.5.12 התקיים דיון בפני כב' הרשמת פסו-ואסו, בטענות הצדדים לגופן, ובסופו נדחתה התנגדותו של המערער וכן נתנו הנחיות שונות באשר להצגת השטר הנוסף, כמו גם מילוי שאלון לצורך קביעת צו תשלומים.

על החלטתה זו של כב' הרשמת הוגש ערעור (להלן: "הערעור הראשון"), אשר התייחס בין היתר להחלטתה של כב' הרשמת שלא לאפשר למערער העדתו של עד מטעמו, במסגרת הדיון.

הערעור נדון כב' השופטת, ד"ר סורוקר, וביום ביום 16.7.13 ניתן פסק הדין המורה על קבלת הערעור , נוכח העדר העדתו של העד, ביטול החלטת כב' הרשמת, והשבת הדיון להוצאה לפועל לצורך שמיעת עדות נוספת זו.

ביום 6.2.13 התקיים דיון נוסף בפני כב' הרשמת פסו-ואגו, במסגרתו נשמעה עדותו של העד מר פרלמוטר. בנוסף, התייצב לדיון בעלה של הזוכה מר כהן אהרון, ואף הוא נחקר.

ביום 20.2.13 נתנה החלטתה של כב' הרשמת פסו-ואגו, במסגרתה מצאה לדחות את טענות ההתנגדות של המערער.

על החלטתה זו של כב' הרשמת, הוגש הערעור שבפני.

במסגרת הודעת הערעור הועלו על ידי המערער הטענות המרכזיות הבאות:

א. טענה כב' הרשמת שעה שלא מצאה לקבל את עדותו הברורה של העד, מר פרלמוטר, המצביעה על ביצוע התשלומים לידי הזוכה, בניגוד לטענות הזוכה.

ב. קופחו זכויותיו של המערער במסגרת הדיון ביום 6.2.13, שעה שהתייצב לפתע לדיון מר כהן, מבלי שנתנה למערער האפשרות להיערך לכך , מקדמית.

ג. טעתה כב' הרשמת שעה שלא התייחסה להחלטה מיום 23.5.12, במסגרתה קיבלה עקרונית את טענת המערער כי אין כל אינדיקציה להימצאותו של השטר השני, הנוסף, ומכך שחייבה את הזוכה בהצגת אותו שטר.

לשיטת המערער משלא הוצג השטר, היה מקום להעמיד את החוב, לכל היותר, על סכומו של שטר החוב השני (זה שהוצג) בלבד.

המשיבה הגישה התנגדות להודעה הערעור ובמסגרת עיקרי הטיעון טענה כי ההתנגדות המקורית הוגשה ביחס לשטר אחד , אשר הוצג, כי נמצאו סתירות בעדותו של העד ובגרסתו של המערער, כי המערער לא עמד בנטל הראיית המוטל עליו וכי שעה שעסקנין בערעור שני, אין מקום לקבל טענותיו, אלא שיש להורות על דחיית הערעור.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נתתי דעתי לעיקרי הטיעון וטיעוני הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות למעט לעניין מתן החלטה בסוגיית השטר הנוסף. טעמיי והיקף החלטתי, להלן.

עדותו של מר פרלמוטר