גזר דינו של מורשע בשימוש בתעוד מזויף וביציאה מהאזור ללא היתר יעמוד בעינו

בתאריך 10.8.08 הגיעו הצדדים לכלל הסדר ביניהם, ובמסגרתו תוקן כתב האישום והמערער הודה והורשע. כפי שעולה מכתב האישום המתוקן, הורשע כאמור המערער בכך,  כי קיבל תמורת 500 ש"ח תעודת זהות מזויפת ועשה בה שימוש בשלוש הזדמנויות, במהלכן התבקש להזדהות לפני כוחות הביטחון. בשתי ההזדמנויות הראשונות יצא המערער מהאזור בלא היתר כדין, ואילו בהזדמנות האחרונה נעצר ונלקח לחקירה.

לאחר שהצדדים טענו לעונש כראות עיניהם, גזר ביהמ"ש על המערער 12 חודשי מאסר, מחציתם בפועל ומחציתם על תנאי, ובצד זה גזר ביהמ"ש קנס כספי בסך 3,000 ש"ח. על כן, בהיות עונש זה חמור, כך לדעת הסנגוריה, עתרה להקלה בעונש ולהתערבות באיזון שעשה ביהמ"ש בין רכיבי הענישה.

לאחר שעמדתי על הטיעונים מכאן ומכאן ולאחר שהבאתי את נסיבותיו האישיות של המערער בחשבון, השתכנעתי כי לפניי אדם מן השורה, העושה יומם ולילה לפרנסת משפחתו ועובד אגב כך עבודות פיזיות שונות. מציאות זו אינה חדשה ולמעשה ממהרים להכיר בה כתופעה שכיחה ומקובלת. יחד עם זאת, חלק לא מבוטל של אלו היוצאים מהאזור עוסק בפלילים וחלקו האחר מעורב לדאבוננו בפעילויות טרור. על כן, הדגישו בתי המשפט בפסיקותיהם את החומרה שיש בעבירות אלו ואת הצורך לגזור עונשי מאסר בפועל מרתיעים.

מסתבר כי בכל הנוגע למערער, מעצריו הקודמים ופסיקותיו של ביהמ"ש לא הרתיעו אותו מלשוב, לצאת את האזור ולחפש עבודה בישראל. הנה, בשלהי שנת 1996 נתפס המערער כשהוא עובר עבירה דומה לעבירה בה הורשע בתיק זה, אולם, בהיות עבירה זו עבירה ראשונה, התחשב בו ביהמ"ש והטיל עליו התחייבות בסך 1,500 ש"ח ושישה חודשי מאסר על תנאי בצידו. שנתיים מאוחר יותר נתפס בשנית בנסיבות חמורות יותר, הפעם גזר עליו ביהמ"ש 21 יום מאסר וארבעה חודשי מאסר על תנאי. המערער לא נתן את תשומת הלב הראויה לסלחנותו של ביהמ"ש, ועל כן, משנעצר שוב באמצע שנת 2004, גזר עליו ביהמ"ש בשל כניסה לישראל אגב שימוש במסמך מזויף, 10 חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.

אין כל מחלוקת כי עתה משנתפס המערער ברביעית, הוא החמיר את מצבו כאשר ביקש לאפשר את יציאתו מהאזור באמצעות תעודת זהות מזויפת, כמו גם החמיר את מצבו משהתברר כי הוא עשה שימוש בתעודה זו, זה שלוש פעמים. ככל שהתחשב ביהמ"ש במערער בעבר וככל שנפסקו עליו תקופות מאסר על תנאי, לא נרתע המערער מלשוב ולצאת את האזור שלא כדין ואף להוציא ממון רב כדי להשיג תעודת זהות מזויפת ולעשות בה שימוש לצרכיו.

דומני כי בנסיבות הללו לא החמירה הערכאה קמא עם המערער כלל וכלל. אמנם המערער נשוי, אב לילדה, בחר להודות בהזדמנות הראשונה ולחסוך בזמן שיפוטי יקר. ברם, נסיבות אלו אין בהם כדי להביא להקלה מעבר למה שהקל עמו בימ"ש קמא. גם חודש הראמאדן הקרב והדרישה להמיר חלק מחודשי המאסר בקנס כספי, אין בהם כדי להביא להתערבותו של ביהמ"ש זה בפסיקתה של ערכאה קמא.

חייב אני להדגיש כי לאחר שהורשע המערער ונגזר דינו בשנת 2004 ל-10 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי בצידו, חייב היה המערער להקפיד בהתנהלותו זו, הגם כי יציאתו את האזור נועדה אך ורק כדי להביא לסיפוק צרכיה הבסיסיים של משפחתו. עתה משכשל, דומני כי אין לו להלין אלא על עצמו. חרף הטענה כי ביהמ"ש החמיר עמו, השתכנעתי כי אין הדברים כן ודווקא ביהמ"ש איזן כראוי בין רכיבי העונש ולא מיצה עמו את הדין.

לנוכח כל האמור, אני דוחה את הערעור.

ניתן היום, 24 באוגוסט 2008, כ"ג באב התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק פסק דין זה לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: שי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: