גזר דין לנאשם בעבירות מין בקטינה-בתה של בת זוגו

כללי:

הנאשם, יליד 1980, הורשע (בדעת רוב), לפי הכרעת דין, שניתנה ביום 22.4.18, ולאחר שמיעת כלל הראיות, בעבירות מין, שביצע כלפי המתלוננת, קטינה ילידת 2001, שהיתה בתה של בת זוגו, וזאת - לאורך תקופה ממושכת, בין 2009 ל- 2014, מאז היותה בכיתה ב' של בית הספר, ועד כיתה ח'.

כתב האישום והוראות החיקוק שבהן הורשע הנאשם:

לפי המפורט בכתב האישום, שהוגש כנגד הנאשם, ובהתאם לקביעות העובדתיות, שנעשו בהכרעת הדין, הנאשם ואמה של המתלוננת היו לבני זוג החל משנת 2008, והתגוררו, יחד עם המתלוננת, בדירה בעיר דרומית. המתלוננת ראתה בנאשם דמות אב ואף כינתה אותו "אבא". כאשר נחשפה הפגיעה המינית בילדה, בשנת 2014, נפרדו האם והנאשם לתקופה קצרה, אך חזרו זה לזו, עד לפרידה הסופית בשנת 2015.

עוד בשנת 2009, כשהמתלוננת היתה בת 8, ובמשך כחודש ימים, נהג הנאשם לשוחח איתה על תכנים מיניים. סמוך לאחר מכן החל לגעת בחזה, ישבנה, ואיבר מינה, מעל הבגדים. המעשים הסלימו בין 2009 ל- 2010, כאשר, הנאשם קרא למתלוננת לחדר האמבטיה, ביקש עזרתה בסיבון גבו, כשהיא ערומה, ונכנס איתה למקלחת שם היא "מצצה" את איבר מינו, והוא הגיע לפורקן מחוץ לפיה, באמבטיה. בד בבד, נמשכו נגיעות בגופה, כאשר ידו של הנאשם היתה מתחת למכנסיה ותחתוניה, והוא נגע באיבר מינה. בתקופה זו אף החדיר הנאשם את איבר מינו לפי הטבעת שלה, כשהיא ערומה, וביקש שתגיד לו אם הוא מכאיב לה, כדי שיפסיק. כאשר הילדה, אכן, אמרה שכואב לה-  הוא הפסיק. כתב האישום, שעובדותיו נמצאו מוכחות לפנינו, מוסיף ומפרט סדרה ארוכה של מעשי סדום ומעשים מגונים, שנעשו במתלוננת, ואשר כללו ליטוף איבריה המוצנעים, נגיעות רבות בגופה, בקונוטציה מינית, אוננות של הנאשם לידה, עד הגעה לסיפוק, מין אוראלי – הן כאשר המתלוננת "מצצה" את איבר מינו, והן כאשר הנאשם ליקק את איבר מינה. כאמור – כל אלה - במקרים רבים, שחלקם פורט, כאשר המתלוננת זכרה אירוע ספציפי ומסוים, וחלק אחר – תואר באופן כללי וכדפוס סדרתי של המעשים.

בהכרעת הדין המפורטת הוצג המערך הראייתי, ובליבתו- עדות המתלוננת, שעל סמכו נקבעו העובדות שהוכחו בפנינו.

לאור  האמור – ומשהעובדות, שאותן קבענו, ביססו יסודות העבירות מושא כתב האישום, הורשע הנאשם בחמש עבירות של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב)  בנסיבות סעיף 351 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, מעשים מגונים – מספר רב של עבירות, לפי סעיף 348(ב)(1)+ (א)(1) לחוק, ומעשה מגונה בפומבי – מספר עבירות, לפי סעיף 351(ד) של החוק.

ראיות לעונש:

התובעת הגישה את הרישום הפלילי של הנאשם (ת/1 לעונש), והוא כולל הרשעה יחידה משנת 2001 בשל שבל"ר ונטישת רכב.

ההגנה העידה מטעמה, כעדה לעונש, את אמו של הנאשם, הגב' ח.ו, אשר סיפרה, כי בנה תמיד עבד, והוא בן טוב שאיש לא אומר עליו דבר מה רע. סיפרה, שלאחרונה נולד לנאשם ילד ראשון מבת זוג שהכיר ב****** (אכן, לפי העדויות ששמענו, כאשר שהה הנאשם ב***** בטרם מעצרו, הכיר שם בת זוג חדשה), והוא רואה את הילד רק דרך המחשב. היא סיפרה, שבנה כבר שנתיים בבית ואינו עובד (כמסתבר – בשל תנאי שחרורו ממעצר וההגבלות שהוטלו) וביקשה להקל בעונשו משום שחייו, לדבריה, ממילא נגמרו, ומשום שלאחרונה הוא "עשה דברים טובים", כהגדרת העדה, כמו החתונה.

טיעוני הצדדים לעונש:

התובעת  - עו"ד אלין שקאף, מפמ"ד, הזכירה, שהמתלוננת תיארה בעדותה, שאינה מצויה בקשר עם אביה הביולוגי, וכי הנאשם היווה עבורה תחליף  ודמות אב. היא סמכה עליו, קראה לו "אבא" ונתנה בו אמון, שבהמשך הוא ניצל לביצוע זממו. סיפורה של המתלוננת אודות דברים מיטיבים שעשה עבורה הנאשם, לצד המעשים הקשים, והעדר תלונה על נקיטת אלימות או איומים כלפיה, דווקא ממחישים את מידת האמון שהיא רחשה לו, ואת הניצול לרעה של נתון זה, כאשר, היא ראתה עצמה מחויבת להיכנע ולהיעתר לרצונותיו. עוד אזכרה עו"ד שקאף את ההתרחשויות, שפורטו בהכרעת הדין, לאחר שהמתלוננת אזרה אומץ, בשלב מסוים, וסיפרה לאמה אודות מעשי הנאשם. הוא מצידו, הוסיף חטא על פשע בכך, שטען בפני האם, שמדובר בילדה שקרנית שהעלילה עליו, ובכך יצר משבר אמון קשה בין השתיים, שלא בא לישובו עד היום.