גזר דין למורשע בעבירה של שידול לניסיון לגרימת מוות בכוונה

הנאשם, יליד שנת 1985, הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירה של שידול לניסיון לגרימת מוות בכוונה.

מעובדות כתב האישום עולה, כי במועד כלשהו במהלך חודש מאי 2006, סיפר הנאשם למחמד עראר ולחכים עראר (להלן - "חברי החוליה"), כי מדי יום 2-3 מאבטחים חמושים של גדר ההפרדה באזור ביר נבאלה, מגיעים לסופרמרקט בביר נבאלה, הנמצא מרחק 50 מטרים מהגשר, כדי לקנות ארוחת צהריים. הנאשם הציע לחברי החוליה, כי יירו במאבטחים כדי לגרום למותם ואחר כך יחטפו את נשקם.

חברי החוליה החליטו לפעול על פי הצעתו של הנאשם וביום 13/6/06 המתינו למאבטחים בסמוך לסופרמרקט ומשהגיעו לשם שני מאבטחים של גדר האבטחה, ארבו חברי החוליה, עד אשר ייצאו מהסופרמרקט. כשיצאו המאבטחים תקפו אותם חברי החוליה. חכים עראר ניסה לירות באקדחו לעבר ראשו של אחד המאבטחים מטווח קצר, אולם עקב מעצור בנשק האקדח לא ירה. חבר אחר בחוליה ירה מאקדחו 5 כדורים לעבר המאבטח השני, מטווח קצר. הירי נפסק עקב מעצור באקדח. כתוצאה מהירי נפצע המאבטח בידו מפגיעת קליע ונזקק לטיפול רפואי.

טיעוני הצדדים לעניין העונש ודברו האחרון של הנאשם

טיעוני התביעה

התובעת בטיעוניה, הדגישה את החומרה הרבה הגלומה במעשהו של הנאשם, אשר שידל את חברי חולייתו לבצע את פיגוע הירי, תוך שהוא נותן להם אינפורמציה בדבר סדר יומם של המאבטחים ואף הציע להם לחטוף את נשקם של המאבטחים לאחר הירי.

לטענת התובעת, הנאשם הוא אשר גרם למבצעי הפיגוע לקבל את ההחלטה לבצע את הפיגוע ובכך תרם תרומה מהותית לביצוע העבירה.

לדברי התובעת, לא הצליחה להעלות בידה תקדימים הדומים למקרה זה, אולם הפנתה את בית המשפט ל ע/איו"ש 1036/05, שם נגזרו על מי שהורשע בשורת עבירות בטחוניות ובכללן ניסיון לשידול לגרימת מוות בכוונה, 18 שנות מאסר לריצוי בפועל.

כן הפנתה ל ע"פ 3176/06, שם הוזכר עניינו של מי ששידל את קרובי משפחתו לבצע רצח על רקע כבוד המשפחה. לדברי התובעת, אותו "משדל" הורשע לבסוף במסגרת הסדר טיעון עבירות פחות חמורות של איומים והדחה בחקירה ודינו נגזר ל - 5 שנות מאסר בפועל.

בסופו של יום ביקשה התובעת כי נטיל על הנאשם עונש ההולם את חומרת העבירה שבה הורשע.

טיעוני ההגנה ודברו האחרון של הנאשם

הסנגור טען כי מרשו אמנם הורשע בעבירה של שידול לניסיון לגרימת מוות, אולם מעשיו מינוריים ביותר ונמצאים ברף התחתון של החומרה בעבירה מסוג זה.  הסנגור הדגיש את הריחוק של הנאשם מהפיגוע שבוצע. לדבריו, הנאשם רק "זרק רעיון באוויר", אולם לא הייתה לו כל מעורבות בתכנון הפיגוע ובביצועו ולראיה, הפיגוע בוצע כחודש וחצי לאחר אותה שיחה, ללא כל קשר אליו.

לטענתו, לנאשם לא היה כל אינטרס בביצוע הפיגוע ואף המידע שהעביר לחברי החוליה לא היה מידע מוכמן, אלא כזה הגלוי לכל אדם הנמצא באותו אזור.

גם לדברי הסנגור, לא מצא פסיקה הדומה לעניינו, אולם זכור לו עניינו של נאשם בשם פיראס ביארי, עליו נגזרו 3 שנות מאסר בגין עבירה דומה.

בסופו של יום טען הסנגור, כי בנסיבות בהן בוצעה העבירה ולאור העובדה כי מדובר בנאשם שעברו נקי ואשר בחר להודות באשמה, יש מקום להסתפק בימי מעצרו העומדים על כשנה וארבעה וחצי חודשים ולשים את הדגש על רכיב המאסר המותנה, על מנת להרתיע את הנאשם כי להבא עליו להיזהר בדבריו.

הנאשם בחר שלא להוסיף על דברי סנגורו.

השיקולים שעמדו בבסיס גזירת העונש

אכן המדובר במקרה ייחודי. אין ספק כי הנאשם נטע בליבם של חברי החוליה את הרעיון לבצע את פיגוע קטלני, רעיון שבשל לכלל ביצוע פיגוע מסוכן ואכזרי, אשר הוביל לפציעתו של מאבטח ואך בנס לא הסתיים ברצח שני המאבטחים.

עם זאת, גם אין חולק כי לאחר שהעלה הנאשם את הרעיון בדבר ביצוע הפיגוע, לא תרם כל תרומה נוספת לביצועו.