גזר דין בתיק צבאי 3902/10

א. כתב האישום שבו הורשע הנאשם  .

הנאשם הורשע בכך שביום 8/9/2010 גנב יחד עם אחר רכב מסוג "פולקסווגן בורה" מבית משפחת ליכט בגבעת זאב, נהג אותו לכיוון מחנה קלנדיה אך נחשד בדרך על ידי אנשי ניידת משטרה.

אנשי הניידת הבחינו כי הנאשם ושותפו נוסעים ברכב ללא חגורות בטיחות, והנאשם מאותת ללא צורך וסוטה מפעם לפעם מנתיב נסיעתו. כאשר התקרבה ניידת המשטרה אל הרכב הגנוב, החל הנאשם לנסות לנגוח אותה בנהיגתו ובכך גרם לניידת לסטות מנתיב נסיעתה ואף הוא איבד שליטה על הרכב, סטה לשביל עפר ושתי המכוניות חזרו למרדף, תוך שהנאשם עולה על מדרכות וככרות ונכנס למחנה קלנדיה נגד כיוון התנועה, סוטה מהכביש הראשי, נכנס לשכונת א- ראם ואז עלה שוב על מדרכה איבד את שליטתו שם הושג על ידי הניידת ונחסם.

כשנעצר הרכב הגנוב פנו הנאשם והנוסע השני להימלט ממנו, הנוסע נמלט אך השוטרים הצליחו להשתלט על הנאשם תוך שהוא מתנגד באלימות למעצרו, מכה את שוטר אחד בבטנו ובראשו ומנסה לנשוך את השני. השוטרים אשר השתמשו בגז פלפל עצרו את הנאשם ואזקו אתו לרכב.

על פרשת דברים זו הורשע הנאשם בעבירות של גניבת רכב, נהיגה בקלות ראש, תקיפת עובד הציבור ובית המשפט החליט לזכותו מעבירות של הפרעה לשוטר והחזקת כלי פריצה  .

ב. טיעוני התביעה לעונש

• התובע טען כי יש לראות חומרה מיוחדת בעבירות המשלבות סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.
• התובע טען כי אין ללמוד זרה שווה מן האמור בפרשת חאלדי, בשל כך שביהמ"ש העליון התחשב באלימות הרבה שהופעלה בעת מעצרו של המשיב.

• התובע הדגיש כי הנאשם היה האיש שתקף את השוטרים, השתולל, בעט, נגס, היכה באגרופיו וחנק, ולפיכך יש להחמיר עימו בשל התנהגות זו.

• התובע הדגיש כי הנאשם ניסה לנגח את ניידת המשטרה ובכך גרם לסיכון נוסף.

• התובע טען כי גם אם ביהמ"ש קבע בהכרעת דין כי נפלו פגמים בחקירתו של הנאשם, אין הפגמים האלה צריכים להשפיע באופן מהותי, לאור האינטרס הציבורי ולאור העובדה כי הוכח בפני ביהמ"ש כי גרסתו של הנאשם היה שקרית.

• התובע הגיש כתמיכה לעמדתו את פסקי הדין ע"פ 2100/06 וע"פ 10149/08, אשר בהן נפסקו בגין עבירות דומות עונשי מאסר של 3 או 4 שנים בנסיבות דומות.

• התובע טען כי לא הובאו בפני ביהמ"ש נסיבות מיוחדות או מקלות, ואין לזקוף לזכותו את העובדה שניהל משפט הוכחות מלא לאחר הכחשה גורפת.

ג. טיעוני ההגנה לעונש

·         ההגנה טענה כי יש להתחשב בכך שמצבו המשפחתי של הנאשם קשה, הוא נישא ולא מזמן נולדה לו בת. ההגנה טענה כי מצבו הכלכלי של הנאשם קשה, הוא מתגורר באוהל והשכלתו נמוכה מאוד.

·         ההגנה טענה כי יש לתת משקל גבוה להתנהגות רשויות החקירה בעניינו של הנאשם, כפי שכבר נאמר בהכרעת הדין.