גזר דין בתיק פח 1015/06

1.       כתב האישום

הנאשם, תושב סיני שבמצרים, הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן בשנית, עבירה של קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977( להלן : "החוק"), עבירות נשק (החזקת נשק), עבירה לפי סעיף 144(א) רישא לחוק, עבירות נשק (סחר בנשק), עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק ועבירה של הסתננות, עבירה לפי סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד  - 1954.

הודאת הנאשם באה בעקבות הסדר טיעון ולפיו יוחסו לנאשם בכתב האישום המתוקן בשנית העבירות הנ"ל, חלף העבירות והאישומים הרבים שיוחסו לו בכתב האישום המקורי.

הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש.

2.         העובדות המקימות את העבירות בהן הורשע הנאשם הן כדלקמן :

במועד בלתי ידוע בתחילת ינואר 2006, קשר הנאשם קשר עם אחרים לחצות את גבול ישראל מצרים, שלא כדין, ולסחור בישראל בנשק.

במסגרת הקשר חצו הנאשם ואחרים את גבול ישראל מצרים, ביום 17.1.06 ונכנסו לישראל, שלא כדין. הנאשם והאחרים הגיעו, במסגרת הקשר ולשם קידומו, למקום בו היו מוסתרים 22 רובים מסוג קלצ'ניקוב, שהוכנסו למקום קודם לכן על ידי אחרים.

הנאשם ואחר מסרו את הרובים לשני אחרים.

בהזדמנות קודמת, העבירו הנאשם ואחרים 12 כלי נשק מוסג קלצ'ניקוב ממצרים לישראל ומסרום לאחרים.

3.         בא כוח המאשימה בטיעוניו לעונש, טען כי הנאשם לקח חלק פעיל בפעילות הברחת כלי נשק דרך מצרים.    

            פעם אחת, כאשר העביר 12 רובים מסוג קלצ'ניקוב ממצרים לישראל ופעם נוספת, כאשר מסר לאחרים 22 רובים כאלה, שהוכנסו קודם לכן על ידי אחרים לישראל.

ב"כ המאשימה טען, כי הנאשם היה אדיש באשר למקור אליו יגיעו כלי הנשק.

לטענת ב"כ המאשימה, המדובר בתופעה מסוכנת שהפכה למכת מדינה.

ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה על פיה, נידונו נאשמים ל- 8, 10 ו- 13 שנות מאסר בפועל בגין עבירות דומות.

4.         בא כוח הנאשם בטיעוניו לעונש עמד על העובדה, כי 22 הרובים לא הועברו על ידי הנאשם לישראל, אלא על ידי אחרים ועל כך, שהנאשם העביר בהזדמנות אחרת רק 12 רובים.

            הסנגור טען, כי הנאשם הוא אב ל- 4 ילדים, ביניהם תינוק שהיה אך בן חודש בעת שהנאשם נעצר וכי המעצר השפיע על הנאשם באופן קשה, עד כדי ביצוע ניסיונות אובדניים והתקפים פסיכוטיים.

            הסנגור הגיש תיעוד רפואי, המעיד על הפרעת הסתגלות ממנה סובל הנאשם.

הסנגור עמד על שיתוף הפעולה של הנאשם בחקירה ועל כך שמסר פרטים לרשויות הביטחון, פרטים שלא היו ידועים להם.

            עוד עמד הסנגור על הודאת הנאשם, שחסכה זמן שיפוטי.

ב"כ הנאשם ביקש לאבחן את הפסיקה שהוגשה מטעם המאשימה מענייננו. לטענתו, שם היה מדובר בנסיבות חמורות יותר ובין היתר, היות אחד הנאשמים תושב ישראל, החב חובת נאמנות למדינה.