גזר דין בתיק פ 973/04

1.         בעקבות הסדר טיעון שנערך בין הצדדים, תוקן כתב האישום המקורי שהוגש כנגד הנאשם, והוא הודה והורשע על פי כתב האישום המתוקן.

            מעובדות כתב האישום המתוקן מתברר, כי אשתו של הנאשם - וודאד אלסנע - היתה אחותו של המנוח - סלימאן אלסנע, ובין השניים היה סכסוך במהלכו היכה המנוח פעמיים את וודאד. וודאד אף התלוננה במשטרה כנגד המנוח בגין מעשים אלה ביום 23/5/04, וביום 1/6/04 נחקר המנוח בעניין זה - ושוחרר.

            למחרת, בתאריך 2/6/04, בשעה 15:30 או בסמוך לכך, חזר הנאשם לביתו בשבט טראבין אלסנע וראה את וודאד מוכה וצינורות ההשקייה חתוכים. הנאשם שמע מוודאד, כי המנוח הוא שהיכה אותה וחתך את הצינורות, ומיד לאחר ששמע זאת, עלה על רכב מסוג ג'יפ שירוקי, שהוחזק ברשותו, והחל לנהוג בו.

            הנאשם נהג ברכב הנ"ל למרות שלא היה ברשותו רשיון נהיגה ולמרות שהיה מודע לכך, כי לרכב אין ביטוח ולא עבר בדיקה שנתית.

            משהבחינו המנוח ובני משפחתו בנאשם הנוהג בג'יפ, החלו ליידות עליו אבנים ומקלות. הנאשם המשיך בנסיעתו ופגע במנוח.

כתוצאה מפגיעת הרכב במנוח, נפגע המנוח בגבו, ומכה זו גרמה נזק חמור לריאותיו ולשבירת האגן. המנוח גם נפל וספג מכה בראשו, שגרמה נזק חמורו למוחו. נזקים אלה הם שגרמו למותו של המנוח.

            לפיכך, הורשע הנאשם בביצוע עבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, וכן הורשע בביצוע עבירות של נהיגה בלא רשיון לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חחדש], תשמ"א - 1961, נהיגה ברכב ללא רשיון, עבירה לפי סעיף 2 לפקודה הנ"ל ו-נהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודה הנ"ל.

2.         הסדר הטיעון שנערך בין הצדדים כלל גם המלצה של המדינה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל של 7 וחצי שנים ומאסר על תנאי. ההגנה לא הוגבלה בטיעוניה.

            ב"כ המדינה, עו"ד אלטמן, הסביר במסגרת טיעוניו לעונש, כי המאשימה סבורה שהעונש המוצע על ידה הינו העונש ההולם את נסיבות הארוע. מדובר, לדבריו, בעבירה חמורה, אשר יכולה היתה להימנע, שכן לא מדובר בתאונת דרכים בה נהרג אדם כתוצאה מרשלנות, אלא בעבירת הריגה, הכוללת את היסוד הנפשי שבבסיסה. לדבריו, הנאשם יכול היה למנוע את העבירה ואת מותו של המנוח, ובחר שלא לעשות כן.

            התובע הוסיף והסביר מדוע תוקן כתב האישום, אשר מלכתחילה יחס לנאשם עבירה של רצח. לדבריו, לאחר הגשת כתב האישום, הגיע לידי המאשימה חומר מודיעיני, אשר תוכנו הועבר לידי ב"כ הנאשם, וממנו עלתה תמיכה לאחת הגירסאות שהציג הנאשם במהלך חקירתו. משלא ניתן היה להעיד את המקור המודיעיני, תוקן כתב האישום על פי גירסת הנאשם, ככל שהיא עולה בקנה אחד עם אותה ידיעה מודיעינית. 

            לדברי התובע, נוכח הרשעותיו הקודמות של הנאשם וחומרת העבירה, ובהשוואה לפסיקה שהגיש, העונש שמוצע על ידי המדינה, 7 וחצי שנות מאסר - הינו העונש הראוי אותו ביקש לגזור על הנאשם, בנוסף לעונש מאסר על תנאי ופסילת רשיון נהיגה.

3.         לעומתו, עמד הסניגור המלומד, עו"ד ערן אביטל, על הנסיבות המיוחדות של העבירה שבפנינו. לדבריו, התוצאה המצערת של מותו של המנוח לא נגרמה תוך כוונה של הנאשם, אלא בנסיבות המפורטות בכתב האישום המתוקן. זאת ועוד, תחילת האלימות לא באה מצידו של הנאשם, ואפילו כאשר זה נסע ברכבו, היו אלה המנוח ובני משפחתו, אשר החלו ליידות בו אבנים ומקלות. הנאשם, מטבע הדברים, נלחץ והמשיך בנסיעתו - דבר שהביא למותו של המנוח.

הסניגור הדגיש את העובדה, שהמנוח הינו קרוב משפחה של הנאשם, ובכך התקרית מצערת גם מבחינה זו.

בסופו של דבר, ביקש הסנגור שלא לאמץ את הרף העליון של הסדר הטיעון ולהסתפק בעונש מאסר שלא יעלה על 3 שנים.

            יש לציין, כי הסניגור הוסיף בסיום דבריו, כי הנאשם מביע צער על מותו של המנוח ועל הנסיבות שהביאו להגשת כתב האישום, אם כי העדיף שהנאשם לא יאמר את דברו.

4.         שני הצדדים הגישו פסיקה לעיון ביהמ"ש, כל צד פסיקה אשר תואמת את רמת הענישה שביקש שנאמץ.

5.         לנאשם 11 הרשעות קודמות בשורה ארוכה של עבירות רכוש, אלימות וסמים.

            הרשעתו הראשונה של הנאשם הינה עוד מביהמ"ש לנוער, משנת 1987, בגין עבירות של שימוש ברכב ללא רשות, הצתת כלי רכב, גניבת כלי רכב ועוד. כבר בתיק זה נפסל הנאשם מלקבל רשיון נהיגה למשך שנתיים.

            בשנת 1989 נדון הנאשם לראשונה לריצוי עונש מאסר בפועל, של 5 חודשים, בגין עבירות של התפרצויות וגניבה, ובשנת 1990 נדון שנית לעונש מאסר בפועל - הפעם למשך 20 חודשים, גם הפעם בגין עבירות רכוש.