גזר דין בתיק פ 9067/03

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. בהכרעת הדין עמדתי על הנסיבות והאופן בהם הושמעו האיומים. איני רואה לחזור עליהן, אלא  בקצירת האומר, ככול שנדרש למידת העונש. קבעתי, כי המתלונן החנה את רכבו בחנייתו הפרטית של הנאשם ועזב את המקום. כשביקש הנאשם לחנות ונתקל ברכב הזר החונה בחנייתו חסם אותו לרוחבו, באופן שלא אפשר יציאתו. כאשר נוכח הנאשם בשלב מאוחר יותר, כי המתלונן גורם נזק לרכבו תוך כדי ניסיונו לצאת מהחניה, נטל את אקדחו הטעון, ירד במהירות לחצר, ושם, כיוון אותו לעברו, ולאחר שדרך אותו צעק לו לעצור.

עתה עומד הנאשם ליתן את הדין על מעשיו, וכתמיד, גם הפעם, גזירת העונש הינה המלאכה הקשה והמורכבת מכול.

החומרה המופלגת הטבועה בהתנהגות הנאשם נדונה לפרטיה בהחלטה בה דחיתי את בקשתו לבטל את הרשעתו בדין. הדברים שנאמרו במסגרת החלטה זו עומדים בעינם והם רלבנטיים גם למידת העונש. אלה יהוו חלק אינטגראלי של גזר הדין. חומרה יתרה זו, עומדת ביסוד הענישה אליה חותרת התביעה, על דרך מאסר שאפשר וירוצה בעבודות שירות, לצד מאסר מותנה וקנס. על רקע תופעת האלימות המתגברת בין אדם לזולתו, בעיקר על רקע שימוש בדרך, גורסת התביעה לענישה שבכוחה להרתיע במטרה לבלום רעה חולה זו. הגבלת המאסר לתקופה שניתן לרצותה בעבודות שירות נומקה  על ידי התביעה בעברו הנקי וגילו המבוגר.

הסנגור לעומתה עשה כול שרק ניתן לשכנעני להסתפק בענישה הצופה פני עתיד, על דרך מאסר מותנה בלבד. הוא חזר על שורת הנימוקים עליהם נסמכה בקשתו לביטול ההרשעה כבני נפקות גם לקולת העונש. נימוקים ההולכים ממהות המעשה למיהות העושה ובהצטברותם יש להסיט את כפות המאזניים כדי אימוץ עמדתו העונשית. בראשם, הציב את הסיבות להסתבכותו של הנאשם בעבירה, שעניינן בהתנהגותו הברוטאלית והפרובוקטיבית של המתלונן ופגיעתו ברכושו, אשר קדמו למעשה האיום. למרות זאת, יצא המתלונן פטור בלא כלום ולא נתן הדין על גרימת הנזק בזדון, בעוד שמו של הנאשם הוכתם בקלון ההרשעה. העדר השוויון, או ליתר הדיוק האפליה, מן הדין שישקלו לזכותו. ובאשר להעמדתו לדין ובעיקר הרשעתו בפלילים, לאדם בגילו, טען בא כוחו, נורמטיבי לכול הדעות, במצבו ובמעמדו, שמעולם לא דבק בו רבב, הרי הם בבחינת ענישה קשה כשלעצמה.  לעובדה זו ראוי, לטעמו, כי ינתן מלוא המשקל במידת העונש. הוא הדין לשקילת אופיו החיובי ופעילותו של הנאשם שהוארו על ידי עדי האופי, כמו גם, כלל הנסיבות האישיות שהובאו על ידי בא כוחו, ששומה להתחשב בהם ולהעניק להם משקל משמעותי.

שמעתי בקשב רב את טיעוני הצדדים, לחומרה ולקולה, שיוויתי לנגד עיני עדויות עדי האופי, וכפות מאזני הענישה נעו מצד לצד. כפי שחזרתי והדגשתי, לטעמי, מעשה העבירה כשהוא נבחן במדרג אותו סולם חומרה ערטילאי הניצב לנגד עיני בית המשפט במידת הדין, מקומו באחת הדיוטות העליונות של עבירת האיומים, ומחייב ענישה מוחשית. לו עניין זה היה עומד לבדו היה העונש ההולם אותו כעתירת התביעה. אך בה בעת לא ניתן להתעלם במקרה זה מיתר הנתונים החיוביים שראוי כי יעמדו לימינו של הנאשם ביום פקודה. אלה הנודעים מקלסתרו האישי, פרי היסטוריה של אורח חיים תקין בכול מישורי החיים. אדם במיטב שנותיו, שתרם רבות למדינה וניהל אורח חיים ללא דופי, כשנקלע לראשונה למעשה עבירה. הסתבכותו במקרה זה חריגה ויוצאת דופן, ואין בה כדי לאפיינו. היא באה כתגובה על התנהגות המתלונן. אומנם, כפי שקבעתי, הייתה חסרת פרופורציה, קיצונית ומסוכנת, ולכן נגזר דינו להרשעה. ברם, באספקט העונשי יינתן לה משקל שמשמעותו התחשבות בנאשם והקלה בדינו.

ובאשר לגורם ההרתעה. אין לי ספק, שההליך הפלילי הותיר בנאשם חותם כבד, בל ימחה. הוא למד היטב את לקחו. בטוחני, כי לא ישוב אל בין כותלי בית המשפט במעמד של נאשם. החשש להישנות העבירה, על רקע כול הנתונים האלה, אינו סביר.

אשר על כן, לאחר ששקלתי את כול השיקולים הצריכים לעניין לקולה ולחומרה, החלטתי לא למצות את הדין עם הנאשם, ועל כן, הנני גוזרת עליו את העונשים הבאים:

1. ששה חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך שלוש שנים מהיום על העבירה בה הורשע.

2. קנס בסך 1,000 ש"ח,  או 10 ימי מאסר תמורת ו. הקנס ישולם תוך 14 יום מהיום.

האקדח מסוג יריחו והכדורים יחולטו.

מוצגים נוספים שנתפסו במהלך החקירה יוחזרו לנאשם.

הודעה זכות ערעור בתוך 45 יום מהיום .

ניתן היום ד' בניסן, תשס"ו (2 באפריל 2006) במעמד הצדדים

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: