גזר דין בתיק פ 867/05

עובדות כתב האישום

1.         הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום, שתוקן במסגרת הסדר הטיעון, בעבירות הבאות: שתי עבירות של אונס ועבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.

על-פי האמור באישום הראשון, הנאשם הינו בעלה של המתלוננת. סמוך לאחר חתונתם, נעדר הנאשם מביתו למשך תקופה של כשש שנים. לאחר חזרתו לבית, קיימו הנאשם והמתלוננת יחסי מין בהסכמה. משביקש הנאשם לשוב ולקיים יחסי מין עם המתלוננת והיא סירבה, הרים הנאשם את כותנתה והסיר את תחתוניה. המתלוננת נאבקה בנאשם והתחננה בפניו שיחדל ממעשיו. כעבור זמן גבר הנאשם על המתלוננת והחדיר את איבר מינו בכוח לאיבר מינה וגרם למתלוננת לכאבים באיבר מינה בשעת מעשה. הנאשם בעל את המתלוננת עד שהגיע לפורקן מיני.

2.         למחרת היום, בשעות הצהרים, ביקש הנאשם מהמתלוננת כי תקיים עמו יחסי מין. המתלוננת השיבה כי היא עייפה ואינה מעוניינת בכך. כעבור מספר דקות הסיר הנאשם את חולצתה של המתלוננת מעליה. המתלוננת ביקשה מהנאשם לחדול ממעשיו, אך הוא הורה לה לשתוק. הנאשם הסיר מעל המתלוננת את מכנסיה ותחתוניה, תוך שהוא מתגבר בכוח על התנגדותה. הנאשם פיסק את רגלי המתלוננת והחדיר בכוח את איבר מינו לאיבר מינה ובעל אותה עד שהגיע לפורקן מיני.

3.         על פי האמור באישום השני, בעקבות המעשים המתוארים באישום הראשון, נעצר הנאשם והובא לבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים כשהוא אזוק. קצין המשמרת קרא לנאשם את החשדות נגדו. בתגובה החל הנאשם לצעוק ולקלל את הקצין. משניסה הקצין להרגיעו, הדף אותו הנאשם עם ידיו האזוקות, ירק עליו, הניף את ידיו האזוקות לעברו, פגע בפניו וגרם לחתך מעל לעינו השמאלית. הנאשם המשיך להשתולל, והשוטרים שנכחו במקום עם הקצין השתלטו עליו בכוח והדפו אותו אל חדר ההמתנה שמחוץ לחדר החקירות. הנאשם המשיך להשתולל ולקלל עד ששוטר דובר ערבית הצליח להרגיעו. משראה הנאשם כי הקצין חותם על "אסמכתא לכליאה", החל הנאשם להשתולל ולקלל שוב את השוטרים, תוך שהוא דוחף אותם בגופו. הנאשם אחז "מבוט דגלים" עשוי ברזל שהיה במקום וניסה לתקוף באמצעותו את השוטרים. השוטרים השתלטו על הנאשם בכוח, תוך שהוא בועט בהם.

חוות הדעת הפסיכיאטריות

4.         הנאשם נבדק שלוש פעמים על ידי פסיכיאטרים מטעם הפסיכיאטר המחוזי. הפסיכיאטר שבדק את הנאשם לראשונה המליץ לבדוק את הנאשם בתנאי אשפוז במחלקה פסיכיאטרית. חוות דעת נוספת שהוגשה לבית המשפט קבעה, כי הנבדק אינו נמצא במצב פסיכוטי ואין עדות לכך שהיה במצב פסיכוטי בעת ביצוע המעשים בהם הוא מואשם. הנאשם מבין את מהות האשמות נגדו, מבין את תהליכי המשפט ותפקידו של השופט, ומסוגל לשתף פעולה עם עורך דינו. לאחר קבלת חוות הדעת, הוצאנו מתחת ידינו החלטה נוספת, שבה התבקש הפסיכיאטר המחוזי להגיש חוות דעת משלימה. בחוות דעת זו נאמר, כי מהנתונים האנמנסתיים שבידי הפסיכיאטר המחוזי, ומתוצאות שתי תקופות הסתכלות במחלקה הפסיכיאטרית, אי אפשר להסיק שהנאשם נמצא במצב פסיכוטי או שהיה במצב פסיכוטי בעבר. הנאשם מסוגל להבדיל בין טוב ולרע ובין מותר לאסור, ובהתאם לכך הוא מסוגל לעמוד לדין. הנאשם מבין את תהליכי המשפט, את תפקידו של שופט ושל עורך דין והוא מסוגל להבחין בין טוב לרע ובין מותר לאסור. לאור זאת, נאמר בחוות הדעת כי הנאשם מסוגל לעמוד לדין.

תסקיר שירות מבחן

5.         מהאמור בתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם נשוי למתלוננת מזה כשמונה שנים ולבני הזוג יש ילד בן 7 שנים. תקופה קצרה לאחר נישואיו עם אשתו נעצר הנאשם בגין מעורבותו בעבירות שונות, ומאז שהה במעצר ובמאסר כשש שנים רצופות עד ליום שחרורו, ביום 8.9.05, אז חזר להתגורר בביתו עם אשתו ובנו. אביו של הנאשם נעצר בעבר והורשע בגין ביצוע עבירות אלימות והתעללות קשה בילדיו. בין היתר נהג אבי הנאשם לקשור את ילדיו הקטינים בשרשראות בחנות הירקות שאותה ניהל. בגין עבירות אלה נידון אבי הנאשם למאסר. הנאשם גדל בסביבה משפחתית קשה, בתנאי עזובה פיזית, חינוכית ורגשית קשים במיוחד, ועל רקע זה התפתחו אצלו קשיים אישיותיים, רגשיים והתנהגותיים עמוקים. הנאשם הפסיק את לימודיו בגיל צעיר עקב אי הסתגלותו לתנאי מסגרת בית הספר, ועד היום לא הצליח לרכוש את המיומנויות הבסיסיות של קריאה וכתיבה.

התרשמות שירות המבחן מהנאשם היא, כי הוא בעל רמת אינטליגנציה נמוכה או גבולית ויכולת מילולית תואמת. הנאשם הוא בעל אישיות דלה, ילדותית ובלתי בשלה ובעל מערכת ערכים מטושטשת ולא מגובשת בצורה מלאה. אין לנאשם יכולות בסיסיות הדרושות לאורח חיים נורמטיבי ותקין. גישתו והתייחסותו של הנאשם לקורה עמו ולמעורבותו בעבירות הרבות והקשות, הן אלה שבוצעו בעבר והן העבירות הנוכחיות, התאפיינו ברדידות, בשטחיות ובנטייה לשימוש מוגבר במנגנוני הגנה של הכחשה ומינימניזציה (הפחתת חומרה).

שירות המבחן סבור, כי הנאשם תופס עצמו כקורבן לנסיבות חיים קשות ובעייתיות, שלכאורה אין לו כל שליטה ויכולת השפעה עליהן ושאינו מסוגל לראות את חלקו באחריות למצבו, להתנהגותו ולמעשיו.

מסקנתו של שירות המבחן היא, כי בשלב זה של חייו, הנאשם אינו בשל ומסוגל להפיק תועלת בהתערבות טיפולית במסגרת השירות, ולפיכך נמנע שירות המבחן מהמלצה.

הראיות לעונש

6.         ב"כ המאשימה, עו"ד פדן, הגיש גזרי דין שבהם הוטלו על הנאשם מאסרים על תנאי שהם בני הפעלה: ת"פ 2811/02 של בית משפט השלום בירושלים, בו נידון הנאשם, בין היתר, לחמישה חודשים של מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים, לבל יעבור בתקופה זו עבירה שעניינה שימוש באלימות; ת"פ 2044/03 של בית משפט השלום בבאר שבע, בו נידון הנאשם, בין היתר, לעשרה חודשים של מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור בתקופה זו עבירה על סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - " חוק העונשין"); ת"פ 5048/02 של בית משפט השלום בבאר שבע, שבו נידון הנאשם לשמונה עשר חודשים של מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים, לבל יעבור בתקופה זו עבירות של אלימות או עבירה של איומים.

מטעם הנאשם העידה אשתו, שאמרה כי היא ובנם המשותף זקוקים לנאשם, וכי לפני שהנאשם נכנס לבית הסוהר, הוא התייחס אליה יפה וכי הוא אדם שקט וטוב.

הטיעונים לעונש

7.         ב"כ המאשימה טען, כי הנאשם ביצע את העבירות מושא האישום הראשון מייד לאחר יציאתו מהכלא. המדובר בשני מעשי אינוס אלימים, שיש בהם גם אלמנט של אכזריות. הנאשם לא שעה לתחנוני אשתו שיחדל ממעשיו ואנס אותה פעמיים בהפרש של מספר שעות.

באישום השני מתואר אירוע אלים, שבו הנאשם תקף שוטרים באמצעות מוט ברזל. לאחד השוטרים נשברה היד. 

בהתחשב בחומרת מעשיו ובמאסרים על-תנאי שהוטלו עליו בעבר, נראה כי הנאשם לא הפיק לקח ממאסריו הקודמים והוא ממשיך לעבור עבירות שיש בהן יסוד של אלימות. יש להטיל על הנאשם עונש מאסר לתקופה ממושכת, שתקופתו תעלה על תקופת המאסר שהנאשם ריצה בפעם הקודמת, וכן להפעיל את המאסרים על-תנאי במצטבר. יש להפעיל גם את עונש המאסר המותנה, שהתנאי להפעלתו הוא הרשעה בעבירה של תקיפה סתם. המבחן להפעלת המאסר המותנה אינו מבחן פורמאלי, אלא מבחן מהותי. במקרה שלפנינו, הורשע הנאשם בעבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, ולכן יש להפעיל את התנאי. לנאשם דפוס התנהגות אלים, ולפיכך יש להרחיקו מהחברה לפרק זמן ארוך, על מנת להגן על קורבנות פוטנציאליים.

הנאשם מתייחס לאשתו ככלי לסיפוק יצריו. גם לעולם הסובב אותו הנאשם מתייחס באופן כוחני. זאת ניתן ללמוד גם מהתנהגותו האלימה כמתואר בעובדות האישום השני, וכן מהרשעותיו הקודמות של הנאשם, הכוללות מספר עבירות של שימוש באלימות.