גזר דין בתיק פ 8352/07

1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו ,במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירה של סחיטה באיומים בניגוד לסעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בין הנאשם לבין המתלונן היתה היכרות מוקדמת על רקע סכסוכים כספיים, בשל חוב שהומחה ע"י אחרים לטובת הנאשם.

בחודש אוקטובר 2007 או בסמוך לכך, התקשר הנאשם אל המתלונן מספר פעמים, הטיל עליו אימה וטען כי המתלונן חייב לו סכום של כ- 250,000 ש"ח תוך שדרש ממנו בטון מאיים להיפגש עימו על מנת להסדיר את החוב הנטען.

המתלונן אמר לנאשם כי אינו חייב לו כסף וסירב להיפגש עימו.

בתאריך 25.11.07 נהג המתלונן ברכב מסוג פג'ו השייך לסבתו, סמוך למחלף ההלכה ביציאה לכיוון דרום ועצר ברמזור אדום.

באותה עת הבחינו הנאשם ואחר שהיה עימו ואשר נסעו ברכב מסוג טויוטה, במתלונן.

הנאשם והאחר עצרו את רכב הטויוטה בסמוך לרכב הפג'ו, הנאשם יצא מרכב הטויוטה, נכנס לרכב הפג'ו ואמר למתלונן להמשיך לנסוע תוך ששאל אותו מה קורה עם הכסף שהמתלונן חייב לו. המתלונן בעקבות פחדו מהנאשם, המשיך לנסוע לכיוון איילון דרום.

לאחר מכן, הנאשם אמר למתלונן לעצור בצד והאחר עצר את רכב הטויוטה מאחורי רכב הפג'ו. הנאשם אמר למתלונן לעבור לרכב הטויוטה ואמר שהאחר יעבור לרכב הפג'ו וינהג בו. המתלונן סירב להיענות לדרישת הנאשם והתחנן בפני הנאשם כי הנאשם והאחר יעזבו אותו ויתנו לו ללכת, אולם הנאשם איים על המתלונן כי יבולע לו באם יסרב.

המתלונן פתח את דלת הרכב וניסה להימלט, אולם הנאשם תפס את המתלונן בכתפו ומשך אותו. בשלב מסויים הצליח המתלונן להימלט מהמקום בריצה והתקשר למשטרה.

הנאשם והאחר נסעו ברכב הפג'ו וברכב הטויוטה ועזבו את המקום.

3. ב"כ המאשימה טען כי הדעת אינה סובלת מצב בו אנשים יוותרו על הדרכים המקובלות לגבות חוב, אם קיים כזה, ויבחרו בדרך של הטלת אימה על החייבים.

לדבריו, אין המדובר במעידה חד פעמית, אלא בפרק זמן שבו הנאשם היה בקשר עם המתלונן ועל כן אין זה מעשה שנעשה בלהט הרגע, תוך אבדן שיקול הדעת.

ההתנהגות הינה התנהגות בריונית לאור יום, כאשר רק לאחר תחנונים רבים הצליח המתלונן לברוח לבסוף מהרכב ונאלץ להותיר את רכבו בידי הנאשם.

ב"כ המאשימה ציין, כי המדובר בנאשם אשר ביצע את העבירה שעה שעונש מאסר מותנה, בר הפעלה, תלוי ועומד כנגדו ובכך לא היה כדי להרתיעו.

משכך, עתר הוא להשית על הנאשם מאסר ארוך ומרתיע וכן להפעיל את המאסר המותנה במצטבר למאסר שיושת שכן הפעלתו בחופף למאסר שיוטל תרוקנו מתוכנו. כן עתר הוא להשית על הנאשם, בנוסף, לשלם פיצוי למתלונן.

4. ב"כ המלומד של הנאשם, עו"ד חימי טען כי הנאשם מתחרט ומתבייש בעבירה שביצע.

לדבריו כתב האישום הינו לקוני והמדובר בחוב שהומחה ע"י אחרים לטובת הנאשם.

בתיק לא נשמעו ראיות, הואיל והנאשם בא בכוונה שלמה לשלם את חובו לחברה. הנאשם מתפקד ביעילות ומתנהג באורח נורמטיבי, הוא בן 23 שנים ואב לבת שנולדה לאחרונה, בעברו הרשעה אחת והוא עובד ברציפות מזה שבעה חודשים.

אמנם הנאשם אינו מעוניין בהליך טיפולי, אך הוא נטל אחריות ובמקרה דנן האינטרס האישי גובר על האינטרס הציבורי.